השלום משחית

ב-13 בספטמבר 1993 עמדו על מדשאת הבית הלבן מנהיגי ישראל רבין ופרס, נשיא ארה"ב קלינטון ויאסר ערפאת, ראש ארגון הטרור פתח, המחזיק עד היום בשיא העולמי של רצח יהודים מאז היטלר. הם לחצו ידיים וחתמו על מסמך עקרונות לשלום בין ישראל לאש"ף - "הסכם אוסלו", שבעקבותיו הוכנסו לארץ ערפאת וממסד שלם של ארגוני הטרור.

התקווה בישראל היתה שההכרה, הכבוד ודריסת הרגל הטריטוריאלית יובילו לשלום. הרשות הפלשתינית תטפל בטרור במקומנו, "בלי בג"ץ ובלי בצלם" פסק רבין ב-1994, והוסיף ב-1995: "לא היו קטיושות על אשקלון מעזה, ולא יהיו".

אלא שכפי ש"הימין המשיחי" הזהיר, התברר שהמהלך היה דומה לניסיון לתת לתנין נתח בשר תוך ציפייה שהכרת התודה שלו תהפוך אותו לחתלתול.

בשלב ראשון הוקמה הרשות הפלשתינית שקיבלה ריבונות ביריחו ובחבל עזה. כשנכנס ערפאת לראשונה לרצועה, הוא החביא עימו במכונית מחבל מבוקש. שטחי יש"ע הוצפו בנשק.

העיתונים היו מלאים בכתבות דביקות על השלום חוצה הגבולות הממשמש ובא, על מסילות רכבת בין ישראל לשכנותיה, על ניגוב חומוס בדמשק ועל נסיעה ברכב לחו"ל דרך לבנון, סוריה וטורקיה. שר החוץ, שמעון פרס, שבר שיאי פנטזיה כשפירסם ספר והתמוגג על "המזרח התיכון החדש". כשהעניינים השתבשו ובמקום שלום התפתח טרור חסר תקדים, הגדיר פרס את רשימת הנרצחים המתארכת כ"מחיר השלום".

והתקשורת? היא תמכה ב"תהליך" בכל כוחה, הסתירה ככל שניתן היה את המפולת הביטחונית ואת הביקורת וניפחה כל פגישה עם המחבלים-בחליפות, כאילו היה מדובר בביאת המשיח. המשטרה שברה עצמות למפגיני הימין, השב"כ שתל פרובוקטורים בארגוני ימין כדי להכפישם, בחיפוי הפרקליטות והתקשורת. עד היום מואשם הימין בהנפת תמונתו של רבין במדי אס.אס, למרות שמי שהפיץ אותה היה סוכן שב"כ.

הקמת הרשות הפלשתינית יצרה שטח הפקר שאיפשר את התעשרותם המהירה של המקורבים משני הצדדים. ההתמכרות לכסף הקל והמפוקפק של הביזנס עם האויב הובילה לכך שכסף ישראלי מימן את הטרור נגד ישראל. עזרד לב, שהיה מעורב בכך, נחרד, וחשף את הדברים בספר שכתב, "בתוך הכיס של הראיס", מסכת מזעזעת של "שלום", שחיתות ובגידה.

ישראל מסרה שטחים, ספגה אבידות, הכניסה כרבע מיליון ערבים לארץ, שילמה מחירים כלכליים, ביטחוניים ומודיעיניים אדירים ויצרה במו ידיה חזית חדשה בלב הארץ. הסלחנות כלפי מחיר "התהליך" הובילה גם להשלמה עם גלי ענק של גניבות פלשתיניות של כלי רכב, מחשבים, תרופות וציוד חקלאי.

שנים מאוחר יותר, כשהרגישו בטוחים, חשפו ערפאת ופייסל חוסייני כיצד שימשו הסכמי אוסלו סוס טרויאני בניסיון ההשתלטות הערבית על כל הארץ.

הכל התפוצץ בשנת 2000 בפיגועים עקובים מדם שביצע צבא הטרור הערבי שנבנה במשך שבע שנים, לקול תרועות השמאל. כ-1,500 ישראלים שילמו בחייהם על הרפתקה הזויה. גלי הטרור נקטעו רק לאחר שצה"ל תפס מחדש שטחים ביו"ש, במבצע חומת מגן בשנת 2002, לאחר 130 נרצחים בפיגועים בחודש אחד.

בניגוד לכל הסיסמאות, גילינו שה"שלום" משחית וה"כיבוש" משקיט. לשיעור שקיבלנו היה מחיר מחריד. הבעיה היא שבכלל לא בטוח שלמדנו משהו.