העיסקה שתשנה את האזור

העיסקה המתרקמת והולכת שעליה אנחנו שומעים בכלי התקשורת הזרים, כוללת בתוכה מספר מרכיבים שעליהם צריכים לעמוד בצורה קצת יותר חדה תוך שיקול דעת קצת יותר עמוק.

מצד אחד, לפי הדיווחים מדובר בשחרור מאסיבי של כל המרצחים הגדולים במאה האחרונה והנוכחית, ומצד שני מדובר בכניעה ללא בושה וללא תחתית לתביעות החמאס. נכון שלכולנו כאזרחים במדינת ישראל יש מחויבות אחד לשני ובמיוחד לחיילים ששלחנו לקרב, אבל למחויבות חייב להיות בסיס רציונלי והיא אינה יכולה להוביל להתאבדות.

העיסקה כפי שמצטיירת יכולה להוביל למצבים הבאים:

היא מחזירה לשדות הקרב את גדולי המרצחים וניסיון העבר מלמד שהם יחזרו לפעול, כאשר המחיר הוא מאות נרצחים בעתיד. ההצדקה המוסרית היא העובדה שאיננו יודעים את שמותיהם. אילו היינו יודעים אותם זו היתה בעיה מוסרית שלא יכולנו להתמודד איתה. העיסקה מלמדת את הפלשתינים שההתמודדות היחידה מול ישראל היא בכוח, ולדעתם זוהי הגישה המנצחת.

הפלשתיני ששוקל לצאת להתאבדות יודע שהוא ישוחרר בעתיד וישוב הביתה כגיבור. לא רק זאת אלא שבעצם העשייה הזו אנו נותנים גושפנקה אידיאולוגית לקיצוניים ופוגעים אנושות בשוחרי השלום הפלשתינים ובראשם אבו מאזן. תארו לעצמכם את היום שאחרי: תהיה ממשלת חמאס עטורת ניצחון שתתחבר למנהיג הקיצוני ברגותי ותאמץ את רעיון השמדת ישראל.

עיסקת שליט אינה רק שבוי תמורת שבויים. היא מהלך אסטרטגי שישפיע על המהלכים הבאים באזור. נתניהו וממשלתו חייבים לקחת דוגמה מאולמרט, שלא התפתה לגישה הרגעית והפופוליסטית. עד הבחירות הבאות תוצאות העיסקה הזו תהיינה ידועות ונתניהו לא יוכל להיאחז בתהילת הווה.

הכותב כיהן בעבר כראש חטיבת השבויים במוסד