הנצחת השואה והפיכתה לחלק מרכזי מהתודעה הקולקטיבית הן משימות לא פשוטות, שהמדינה נטלה על עצמה מראשית ימיה ואף מילאה בהצלחה רבה. ההכרה בכך שעדויות הניצולים הן האמצעי המרכזי, אולי החשוב ביותר, להנצחת השואה גברה והלכה, ועדויות אלה הפכו למרכיב מהותי מזיכרון השואה המועבר לדורות הבאים.
ואולם בעיתוי זה, כשדור הניצולים נעלם והולך, נשאלת השאלה לאן מועדות פניה של הפעילות החינוכית להנצחת השואה. אי אפשר שלא לתהות איזה אופי תישא הנצחת השואה בדורות הבאים, כשניצולי השואה כבר לא יחיו בקרבנו כעדות חיה של האירועים ההיסטוריים.
קשה להקל ראש בשינוי הזה. אלה בינינו, שעוסקים בהנצחה ושרואים בכל יום את ההשפעה העצומה שיש לעדויות הניצולים על המבקרים באתרי ההנצחה, אינם יכולים שלא להיות מודאגים. כאשר אנחנו רואים את התלמידים הצעירים או את החיילים במדים היושבים קשובים, בעיניים נוצצות, כאשר חווקה בת ה־87, הקשרית מגטו ורשה, מספרת להם את סיפור המחתרת בגטו ואת סיפור הישרדותה באושוויץ, אנחנו יודעים שאין לכך תחליף.
כעת יש למצוא לעדויות הישירות את התחליף הראוי וההולם ביותר. העדויות המתועדות יישארו כמובן חלק מרכזי מפעילות ההנצחה, אולם בדורות הבאים מוטלת עלינו משימה כבדה נוספת שצריך ושאפשר לעמוד בה. עלינו להסיט את המוקד מהסיפורים הספציפיים לעבר הלקחים האוניברסליים של השואה. עלינו לחדד את המסרים הרלוונטיים לימינו שעולים מהאירועים ההיסטוריים, ושהדים להם אפשר למצוא גם בעדויות הניצולים עצמן.
משימתנו היא להפוך את המסר הייחודי של הניצולים לצו מוסרי הומני. אם נחזור לחווקה, הקשרית מגטו ורשה, נגלה שלצד סיפוריה המרתקים מהגטו, היא מספרת גם כיצד החליטה להיאבק בכל סוג של גזענות והשפלה כלפי חריגים ומיעוטים. ללמדנו שלעדויות יש חשיבות גדולה גם במונחים של חינוך מוסרי וערכי. כאשר אנו מראים מה קרה לעם היהודי כמיעוט מנודה וחלש, אנחנו חייבים בד בבד להדגיש את החשיבות שביצירת חברה צודקת וערכית בישראל, חברה שמושתתת על ערכים הומניסטיים ועל איתנות דמוקרטית.
לקח אוניברסלי נוסף שעלינו לאמץ מהעדויות הוא האמונה ברוח האדם. אחד הלקחים החשובים של מרד גטו ורשה, ושל השואה בכלל, מצוי בבחירה הערכית, בנשיאה באחריות, בשמירה על הסולידריות כנגד הניסיון המתמיד לשבור אותה. מתוך השואה אפשר ללמוד מהי אחריות אישית של כל אדם כלפי החברה שבה הוא חי, ומהי בחירה מוסרית בעידן של שנאה ורמיסת האדם בשל דתו, צבע עורו או אמונותיו.
חשוב שהפעילות להנצחת השואה תתעלה מעבר לריגוש ולתדהמה שמעוררים הסיפורים האנושיים. חשוב שתעורר מחשבה ושאילת שאלות ותציג דילמות קיומיות ומוסריות העולות מתוך ההתמודדות בגטאות ובמחנות. המוקד יהיה באדם, בבחירות שעשה כשניצב מול אלטרנטיבות קשות ובציוויים המוסריים שעולים מתוך התנסותו האישית. באופן הזה הנצחת השואה תצליח להאיר גם לבני הדור הבא מושגי יסוד שהם רלוונטיים לחייהם.
הכותבת היא מנכ"לית בית לוחמי הגטאותטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו