עראק במחיר שפוי - יש יותר מעמד ביניים מזה?
העולם מתחלק לשניים: אנשים שאוהבים לשתות עראק וכאלה שלא סובלים אותו. עבור אלה שחובבים, וגם לאלה שקצת פחות, המשקה האניסי הפך בשנים האחרונות אופנתי למדי בגלל טעמו הייחודי, שיעורי האלכוהול הגבוהים שבו, ובעיקר - בשל מחירו הנמוך במיוחד.
אז זהו, שלא. תהיה הסיבה אשר תהיה, צרכני האלכוהול הזול מצאו עצמם מחזרים על הפתחים במטרה למצוא בקבוק אחד לרפואה. בין שזה בגלל בעלי המכולות שהגבילו את המכירה לכמות מסוימת, בגלל המשווקים - ששומרים לעצמם מלאי לאחרי העלאת המחירים, ובין שבגלל המקור לכל הסאגה - ההחלטה להעלות את מחירי האלכוהול. הבהלה לרכוש משקה במחיר סביר התעוררה.
ובכן, נשאלת השאלה: איך קרה שהמשקה העממי הזה בפרט, ומשקאות אלכוהוליים זולים אחרים בכלל, הפכו למצרך כל כך "יוקרתי" ויקר? איך יכול להיות שאנשים בוגרים ומבוגרים מחליפים ביניהם רשמים: "מצאת?" "איפה קנית?" "בכמה השגת?" הרי לא מדובר בסמים לא חוקיים, או אפילו בסמי פיצוציות חוקיים לכאורה. מדובר בסך הכל במשקאות אלכוהוליים זולים, שאמורים להיות שווים לכל נפש. עד כמה נמוך יגיע הצרכן הישראלי הממוצע? איזו תחושת עליבות הוא חש, שאפילו את זה הוא כבר לא מסוגל לרכוש?
ולשר האוצר: רבים ממכריי ומבני משפחתי הצביעו לך בבחירות האחרונות. נסכת בהם תקווה שהנה, מגיע מישהו שמבין אותם, שיציל את מעמדם וכבודם. אך לצערי, אתה שוגה בכל החלטותיך פעם אחר פעם. אל תטעה: אינני מעודדת צריכה מוגזמת של אלכוהול. אבל כוסית עראק מדי פעם בפעם, ובמחיר שפוי? אין יותר מעמד ביניים מזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו