צום ט' באב: לשמר את הזיכרון

צום תשעה באב הוא הצום השני בחשיבותו במסורת היהודית, אחרי יום כיפור. הצום נועד לסמל את חורבן בית המקדש, המקום החשוב ביותר בהיסטוריה של העם היהודי, שחרב לפני אלפי שנים. למרות השנים הרבות שחלפו מאז, העם היהודי שמר על הצום הזה מכל משמר.

לאחרונה קראתי עדות מצמררת של ניצולת שואה, שסיפרה לנכדתה על תשעה באב שעברה עם 400 בנות יהודיות במחנה הריכוז בגרמניה בימי השואה. "קמנו בבוקר במחנה רעבות כתמיד, וריח של אוכל טרי היה באוויר", היא מספרת. ד"ר מנגלה האיום ידע כי היהודים מציינים באותו יום את צום תשעה באב, החליט "לאתגר" אותן והניח לפניהן ארוחה כשרה, אוכל טרי ובשפע רב.

"לאכול! הגיעה הפקודה", היא מספרת לנכדתה בדמעות ובגאווה. "הבטנו בחיזיון המדהים של האוכל, הגוף רעד מרעב, ולמרות זאת, בלי לדבר אחת עם השנייה, ידענו שאנחנו צמות. ד"ר מנגלה הסתובב בחיוך מרושע, השמש עלתה והיה חם. עמדנו בידיים שדופות מורמות אל על, השמש בערה בנו וד"ר מנגלה סנט בנו: 'מותר לכן לאכול, זה פיקוח נפש...' בסוף הצום שכבנו נשים מעולפות אחת על השנייה, אבל צמנו".

קשה לדמיין את אשר עבר עליהם שם באימי השואה, את עוז רוחם ואת יכולתם לשמור על המסורת היהודית למרות הכל, לעיתים קרובות גם בסיכון חייהם. גם אחרי השואה המשיכו במסורת זו, ורבים מהיהודים שומרים כיום באדיקות על הצומות, המסמלים את הימים ואת המאורעות אשר עברו בני עמנו.

גם בספר החוקים במדינה נכנס האיסור לפתוח בתי עינוגים בתשעה באב, חוק שבכל שנה מופר בגסות על ידי בתי עסק רבים. לאחרונה נשאלתי על ידי מכר מדוע לנו להמשיך לציין אירועים שהתרחשו לפני אלפי שנים: ראשית, הסביר, מניין לדעת בוודאות שאכן היו, ושנית, מה ייצא לנו מציונם אלפי שנים לאחר שהתרחשו?

קחו את יום השואה. בעוד 20 או 30 שנה לא יישארו עימנו עוד ניצולים. כך דרכו של עולם. ומהי תהיה ההוכחה לשואה בהיעדר ניצולים? מבחינתנו, ההוכחה המשמעותית ביותר לכך שהיתה שואה - שכבר היום מנסים להכחישה - היא ציון יום הזיכרון שנקבע לדורות. תמונות וסרטונים אפשר לפברק, וגם עדויות אחרות אפשר להמציא בעידן הטכנולוגי, אבל את יום השואה אי אפשר לומר שפיברקו. הרי התחלנו לציין אותו לאחר שהשואה התרחשה. זוהי גם הסיבה לציונם של מועדי ישראל ותשעה באב. קיומם נועד לזיכרון והם הוכחה לאותם האירועים שחוו בני עמנו מאז יציאת מצרים.

אין בישראל חוק המחייב את האזרחים לצום בתשעה באב, וזאת אף שכך מקובל בעמנו אלפי שנים. החוק כן מציין את היום ההיסטורי הזה של עמנו, למען הדורות הבאים. למען שימור המסורת היהודית, בואו נשמור עליו.