בפארסת מינוי הנגיד טרם נאמרה המילה האחרונה, אך ייתכן שאפשר ללמוד כמה דברים שישפרו את אופן ההתנהלות של רה"מ ומנהלי המדיניות לטובת האזרחים.
לא פשוט לאתר נגיד. על פי החוק היבש, אמור בנק ישראל "לנהל ולהסדיר את מערכת המטבע" ולפעול ל"ייצוב ערכו של המטבע בישראל ומחוצה לה" לטובת כלכלת ישראל. אם נסכם את כהונתו של סטנלי פישר, למשל, נגלה כי תפקידו של הבנק הורחב לניהול מדיניות אקטיבי שהלך ונטל סמכויות שהיו בעבר בידי הממשלה.
כבר ב־2008, בד בבד עם המשבר הכלכלי בארה"ב, החל הבנק לעסוק ברכישת דולרים אינטנסיבית. בספטמבר 2009 הגיעו יתרות המט"ח של בנק ישראל לשיא כל הזמנים ועמדו על היקף של כ־60 מיליארד דולר - יותר מ־30 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי, שעמד אז על כ־201 מיליארד דולר. השיא הזה נשבר שוב ושוב, וערב עזיבתו של פישר את התפקיד, ביוני השנה, הגיעו רכישות הדולרים של הבנק לכ־78 מיליארד דולר.
כבר לא מדובר בהחזקת יתרות כדי לאפשר זמינות למט"ח עבור יבואנים והמרות מט"ח של יצואנים לטובת "ייצוב ערך המטבע" כלשון החוק, אלא במדיניות מתערבת שמטרתה היתה לסבסד ייצוא על ידי פיחות השקל. מהלך זה הוריד את ערכו בישראל ובעולם ואת כוח הקנייה של כלל אזרחי ישראל תוך כדי יצירת אינפלציה. הבנק אף הגדיל לעשות והעמיד הלוואה בסך 1.7 מיליארד דולר לקרן המטבע הבינלאומית העוסקת בהלוואות למדינות מתפתחות.
ההתערבות של הבנק בניהול הכלכלה הפכה ליותר ויותר אינטנסיבית ככל שהממשלה המשיכה להזניח את אחריותה לפירוק מונופולים, להורדת חסמים ולשחרור קרקעות לבנייה ובניסיון לאזן את הניהול הגירעוני של כלכלת ישראל בשנים האחרונות. כך אנו מגיעים למצבנו היום, שכן ככל שהלך בנק ישראל והפך לזרוע ניהול המדיניות של הממשלה, הולכת שורת המועמדים המתאימים לניהולו וקטנה.
מועמדים פוטנציאליים ראויים לכהונת הנגיד, כאלו שמסוגלים לעמוד בביקורתיות מול ראש הממשלה ושר האוצר ומסוגלים לייעץ לריסון בהוצאות מצד אחד ולתבוע רפורמות נדרשות מצד אחר, דוגמת פרופ' עומר מואב, אינם פופולריים במצב שאליו נקלע בנק ישראל.
יש לקוות כי נזכה למינוי נגיד עצמאי, עקבי וביקורתי שיעמוד על הגנת רכושנו נגד מיסוי באמצעות אינפלציה. ועוד יש לקוות שתכונות אלו לא ימנעו דווקא את הכנסת המועמדים הראויים לרשימת מועמדי ראש הממשלה ושר האוצר לתפקיד.
הכותב הוא ממייסדי התנועה הליברלית החדשה ומנהל מרכז איין ראנד בישראל