המסע שלא ייגמר לעולם

עליית יהודי אתיופיה לישראל היתה אחד מסמלי הציונות של המאה הקודמת. בניגוד לשאר הקהילות היהודיות שעשו עלייה ארצה במהלך השנים שלפני ואחרי הקמת המדינה, עליית יהודי אתיופיה היתה מן הדרמטיות והמסוקרות ביותר.

היה זה מסע רגלי של אלפי יהודים שהתחיל בשנות ה־70 מאתיופיה דרך סודאן, ואשר אילץ את מדינת ישראל לצאת למבצעי הצלה באדמת אויב ראשית בשנות ה־80 (סודאן) ולאחר מכן במבצע שלמה בשנות ה־90, במהלך מלחמת האזרחים באתיופיה. העולם היהודי התרגש ונדהם מהתעוזה של ישראל הקטנה.

אלא שהמדיניות של ישראל לגבי יהודי אתיופיה תמיד היתה הססנית ולא החלטית. בגלל ההססנות הזו אלפים שילמו בחייהם בסודאן בתחילת שנות ה־80, וההססנות הזו גרמה לאי ודאות בקרב העולים של השנים האחרונות. נוצר מצב בלתי אנושי, שבו מכירים בחצי משפחה כזכאית עלייה בעוד חצי משפחה נותרת מסורבת עלייה (אמא שחיה בישראל, בן שחי באתיופיה). אתמול זה היה יום היסטורי, כאשר העלייה מאתיופיה לכאורה הסתיימה. אין ספק שיהודי אתיופיה השלימו את התמונה החסרה בפאזל של עם ישראל, ששב לארצו לאחר גלות של אלפי שנים.

המסע הפיזי של יהודי אתיופיה אולי הסתיים, אך המסע הרוחני והמנטלי רק התחיל.

זהו מסע של חיפוש עצמי וחיפוש זהות בחברה שרבים מדי ממנה מסרבים לקבל את השונה. דור שלם נולד כישראלי ועדיין מחפש הגדרה עצמית ואת מקומו בחברה הלבנה - חברה שמפורקת לחתיכות וכל אחד הוא מיעוט בפני עצמו. לילדי העולים מאתיופיה החברה הישראלית היא חברה קשה ומאתגרת מאוד.

אמנם שנת 2013 היא שנת "תור הזהב" של יהודי אתיופיה, שכבשו כמה פסגות בולטות בציבוריות הישראלית: שני ח"כים, מלכת יופי, זוכת "האח הגדול", וקודם לכן אפילו היתה לעדה זוכה ב"כוכב נולד". אך זו רק מציאות מדומה שכמעט לא משפיעה על החברה הישראלית ועל חיי הקהילה. הגזענות כלפי השונה עדיין נפוצה, והזנחת הממשלות השונות את עולי אתיופיה היא כבר דפוס התנהגות מוכר. עולי אתיופיה הם החצר האחורית של החברה הישראלית, ועל פי דו"ח המבקר האחרון הם הפכו לכספומט וירטואלי לגיוס תרומות (ראו דו"ח מבקר המדינה האחרון) עבור המדינה, אף שהכסף כמעט לא מגיע לקהילה עצמה.

לצד זאת, המאמץ הגדול שבני הקהילה עושים על מנת להשתלב ולהוביל בחברה הוא עצום. צימצמנו פערים גדולים, רבים הגיעו לדרגות גבוהות בצה"ל ולתפקידים ציבוריים, וזאת בשוק העבודה שמערים קשיים רבים. הצלחות אלה הן של בודדים, אך אני מאמין שהצלחות קטנות כאלה יביאו את השינוי הגדול. מכאן והלאה ההצלחה של הקהילה תלויה רק בנו. עבר דור וקצת, ואנחנו כבר ישראלים (טהוניה היא ההוכחה הגדולה), עושים הכל בשביל להיות ישראלים ושואפים שלא נהיה עולים חדשים לנצח. הגיע הזמן שנהיה הקולטים של העולים מארצות אחרות. הפוטנציאל הטמון ביהודי אתיופיה הוא עצום ומחכה לפרוץ - והוא יפרוץ. בני הקהילה יתפסו פיקוד ויהיו בעלי השפעה בחברה הישראלית וזאת למרות הקושי.

הכותב הוא יו"ר מטה המאבק לשוויון חברתי ליהודי אתיופיה בישראל