מר קפריזה נגד עצמו

אנדי רם ויוני ארליך, הצמד שמוביל את נבחרת הדיוויס של ישראל במשחקי הזוגות זה שנים, הרגילו אותנו לטוב. נקודת הזוגות במשחקי גביע דיוויס הפכה לבטוחה כמעט בכל מפגש, על כל משטח ובכל מקום בעולם, ולא רק במשחקי הבית של ישראל.

עם כניסת יום הכיפורים בארץ שלשום בערב, עמדו אוהדי הטניס בפני מצב לא מוכר - חוסר ודאות. במצב של 2:1 במערכות לבלגים במשחק הזוגות, הופסק השידור בגלל כניסת יום הכיפורים.

בתוך כך, באנטוורפן נותרו עוד כשעתיים עד לכניסת הצום, ולפחות שעה נטו של משחק, וכך, בשעה שבבלגיה שיחקו את המערכה המכרעת, לנו כאן נותר רק להוסיף לתפילת יום הכיפורים תפילה אחת קטנה שתבטיח לנו את הניצחון במערכה החמישית ואיתה את ההובלה 1:2 במניין המשחקים במפגש כולו.

סטיב דרסיס ואוליבר רוחוס הבלגים התבררו כיריב עיקש מהצפוי, בעיקר מול אנדיוני שלפרקים נראו קצת חלודים. הצמד הישראלי איבד שתי מערכות בעקבות משחק טוב של הבלגים על מגרש החימר האהוב עליהם, אבל גם לא מעט הודות למשחק לא מרוכז של ארליך ורם. בסופו של דבר, הניסיון העדיף של הצמד הישראלי הוותיק עשה את שלו ובעזרת הקהל שנכח באולם הסגור באנטוורפן, שהתנהג כקהל ביתי דווקא לישראלים, גברו רם וארליך על הבלגים וללא ספק נהנו מיום כיפורים הרבה יותר רגוע.

דודי סלע, שנראה כמו הצל של עצמו ביום המשחקים הראשון ביום חמישי, יכול לתקן את תצוגת הנפל שלו מול דרסיס היום, כשיעלה לשחק מול רובן במלמנס. סלע יכול לסגור את הניצחון של הנבחרת ולהפוך את המשחק האחרון של המפגש לפרוטוקול בלבד, אבל אם לשפוט על פי כושרו ביום חמישי האחרון, רצוי לא לבנות על זה יותר מדי.

יכול להיות שסלע יפסיד שוב וזה בסדר, אבל על הדרך והצורה שבהפסד אסור להתפשר. לא ייתכן ששחקן אחד בנבחרת, או ליתר דיוק שלושה: אמיר וינטרוב, ארליך ורם, ישאירו בכל פעם מחדש על המגרש את הלב, הזיעה והנשמה, ורק סלע יעלה לשחק כאילו הוא הפסיד עוד לפני ההגשה הראשונה.

במצבים כמו אלה שישראל נקלעה אליהם במפגש הזה, בולטת הבעייתיות של הנבחרת בשנים האחרונות ואיתה של הטניס הישראלי כולו - היעדר הספסל. כששחקן אחד לא בפוקוס או לא בכושר, אין בידי הקפטן אייל רן תחליף. הוא תקוע עם סלע והקפריזות שלו.

כל מה שנותר הוא לקוות שאם סלע לא יספק את הסחורה, נותרו לווינטרוב מספיק כוחות פיזיים ומנטליים לחלץ את ישראל מהבוץ, ואין ספק שהוא יזדקק להם.