חג הסיגד: לקרב ולהתקרב לחברה

לפני חמש שנים אישרה הכנסת את קיומו של חג הסיגד (שיחול בשבת) כחג רשמי בישראל ואיפשרה לשרי החינוך והתרבות להכניס את הנושא לתוכנית הלימודים ולערוך עצרת ממלכתית חגיגית. חרף החקיקה החשובה הזאת, ספק גדול אם מרבית הציבור הישראלי מודע גם היום לקיומו של חג הסיגד, ואם "יחסי הציבור" שלו משתווים לאלה של המימונה והסהרנה, גם הם חגים עדתיים שחילחלו עם השנים לכל בית ישראל והפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית.

המשימה לגשר בין תרבויות אינה פשוטה ויש כמה דרכים לגשר על הפערים. במרכז האקדמי רופין פועלת תוכנית מנהיגות וגישור בין־תרבותי, שמטרתה לבנות דור מנהיגות חדש אשר יגשר על הפער התהומי שנפער במעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית אינדיבידואלית. צעירים מבני העדה לומדים, לפעמים לראשונה בחייהם, את ההיסטוריה של השפה האמהרית ואת התרבות של יהדות אתיופיה ובמקביל לומדים על תרבות מהגרים בחברה חדשה ועל תולדות החברה הישראלית. ראשי הקהילה משוחחים עימם בפתיחות על הפערים שנוצרו בין הדורות בתוך הקהילה, ואירוע הדגל הוא חגיגות סיגד במרכז האקדמי בהשתתפות כל הסטודנטים ואנשי הסגל. עבור רבים מהצעירים שמשתתפים בתוכנית, מדובר במפגש ראשון עם חגהּ של הקהילה האתיופית.

הדרך השנייה לגשר בין תרבויות לא מגיעה מהאקדמיה, אלא מהתרבות הפופולרית, זו שהציבור צורך ביומיום. לא אגזים אם אומר שאין כמעט איש בישראל כיום שאינו מכיר את טהוניה רובל, שזכתה בתוכנית "האח הגדול", או את טיטי איינאו, המחזיקה בתואר כמעט "לאומי" של מלכת היופי. אליהן מצטרפת הזמרת המצליחה אסתר רדא, שמופיעה על במה אחת עם שלמה ארצי - סמל הישראליות. 

החברה הישראלית נבנית על קיטובים. דתיים וחילונים, יהודים וערבים, ותיקים ועולים. בתוך כל אלה יש הפועלים ליצירת סובלנות, הדדיות, סולידריות ושוויוניות. באופן מעניין, חג הסיגד מבוסס אף הוא על אחדות. סיגד (מהמילה "סגידה") הוא המשך ישיר לחשבון הנפש של יום כיפור והוא יום של צום, טהרה והתחדשות, וחידוש הברית בין העם לאלוהיו.

הדיאלוג הזה, בעיקר בשילוב של עשייה אקדמית עם הישגים בתרבות הפופולרית, יאפשר לדור הצעיר של בני העדה האתיופית לא רק "להרגיש" ישראלים, אלא גם לקרב את כלל הציבור למנהגים הייחודיים שלנו. לא מספיק לעגן את החג בחקיקה - צריך לייצר גם סקרנות טבעית שמגיעה דרך גיבורי התרבות של כולם, אלה שמשמשים מודל לחיקוי בפני עצמם.