"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
בחיפוש אחר מקום בעולם

בחיפוש אחר מקום בעולם

מתי שמואלוף
, עודכן

בספר השירים השני שלו, "בקרן הרחובות המקבילים", שלומי חסקי לעיתים מצליח לקחת את המוסכמות החברתיות ולהפוך אותן לשירה. זאת, אף שהמוסכמות הללו שוכבות מסביבנו, כגרוטאות שאין להן דורש.

בכתיבתו, חסקי ממשיך את מסורת הרוקנרול של רוני סומק; זו אותה כתיבה מזרחית מוכרת, שדוגלת באמירה חברתית, שמצליבה מטפורות. ובתוך כך, יש לחסקי בקובץ השירים החדש שלו שירים רבים על בית שמתפרק.

אם בספרו הקודם, "האקדמיה ללשון מגומגמת" (2009), נגע חסקי רק בעדינות במשפחה, הפעם הוא מוכן להתמודד עם המבנה המשפחתי שהביא אותו ללשון המגומגמת. הוא נע עמוק, למטענים מן העבר, שיוצרים גבריות שמחפשת קול ומבנה.

השיר הפותח את השער הראשון של הספר, "סבנטיז", מלמד מייד על היכולת המשוכללת של חסקי לקחת חומרי יום־יום ולהפוך אותם לחידה יפהפייה. בשיר, שכותרתו "ילדות", הוא כותב: "אבא בגופיית עבודה / צועד אחריי / מפציר שאשמור על שווי משקל / אמא חובשת פצעים / חצי לחם שחור / חביתה שתי ביצים / אין אתמול עוד לא מחר / שני בתי כנסת / אחד בית משוגעים".

דווקא הסוף של השיר, שתלוי בין אלוהים משוגע (אחד בית משוגעים ששווה אחד אלוהים), מרמז על בית בלתי מושג, שבו השפה הגברית היא זאת של מרחב העבודה. השפה הנשית אצל חסקי היא שפה פצועה, ומתגלה מאוחר יותר בגלל היעדר האב שעובד כל הזמן. ילד המהגרים נזרק קדימה לבצע את המשימה הבלתי אפשרית - להאמין באלוהים שנעמד בין הוריו.

בשיר "קיצור תולדות הנס כריסטיאן אנדרסן" כותב חסקי: אמא שלו בטח חלמה לשחק אותה נסיכה על עדשה, / אך הסתפקה בלהיות אלכוהוליסטית / לא אנונימית, ובעת שאביו הסנדלר ירה צרורות מסמרים משומשים אל / סוליות נבוכות השתוקקה אחותו הזונה לחדור בנונשלנטיות לנעליה / הנוצצות של בת הים הקטנה.

חסקי מערבב מיתוס אירופי ומציאות ישראלית - בהצלחה לא מבוטלת. האלגוריה לגאולה לאומית לבנה, אירופית, מתפרקת אל מול מציאות בנאלית של אם אלכוהוליסטית, אב שלא מפסיק לעבוד ולא נמצא בבית ואחות זונה. בהמשך השיר הוא כותב: "ורק הוא, / שלא מצא חנות שתסכים למכור / עור עבה לגופו המדמם, התנחם באינספור פנטזיות על מלכת שלג"; הילד כבול בתוך המלודרמה המשפחתית הזעיר־בורגנית, ומסתפק בחלומות.

אולי בגלל הטרגדיה הזו, ובגלל חוסר האפשרות לנוע, הספר נקרא "בקרן הרחובות המקבילים". הגיבור בשיריו של שלומי חסקי מחפש מקום בעולם. הוא עומד במקום בלתי אפשרי - בין אביו הנעדר לבין אמו הפגומה. הוא אינו מצליח לבחור רחוב לצעוד בו, אלא תקוע, לנצח, בקרן זווית שלעולם לא תיווצר בין רחובות מקבילים.

בקרן הרחובות המקבילים / שלומי חסקי

עמדה, 54 עמ'

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...