הסכם הביניים הנוגע לגרעין האיראני הוא הסכם רע, וזאת משני טעמים. ראשית, איראן לא ויתרה על מדיניותה להשגת יכולת גרעינית צבאית והיא לא ויתרה על יכולותיה בתחום. היא רק התחייבה לשנות את התנהגותה לזמן מוגבל (למשל, הגבלת ההעשרה וכו') והיא יכולה לשנות את התנהגותה שוב, בעיתוי שתמצא לנכון.
שנית, ההסכם חשף (פעם נוספת) את הדנ"א האסטרטגי של הצדדים, ודנ"א זה כמעט מבטיח הצלחה איראנית. חרף הסבל הכלכלי שהסבו הסנקציות, איראן לא הקרינה חולשה, שמרה על עמימות בעמדותיה ועל מרחב תמרון במו"מ, ולא מיצמצה ראשונה. וחרף היותה מעצמת־העל היחידה, ארה"ב היתה להוטה להשיג הסכם ולהימנע ממשבר כמעט בכל מחיר, והתנהלותה במו"מ חסרה כל עומק ותחכום.
קיימת התנגשות ברורה בין המדיניות האיראנית להשגת נשק גרעיני לבין המדיניות המוצהרת האמריקנית למנוע מאיראן נשק גרעיני. בהתנגשות חזיתית שכזו בין יעדי הצדדים, האסטרטגיה צריכה לעסוק בכפייה: ארה"ב צריכה לכפות על איראן לשנות את מדיניותה. אלא שבעת הזו ארה"ב מעדיפה להימנע מסיכונים, עד כדי כך שהיא מוכנה שלא לממש את מדיניותה המוצהרת. ארה"ב שמה את ניהול הסיכון ואת המחיר במקום גבוה יותר מהשגת היעדים. לכן ארה"ב אינה מבקשת לכפות על איראן שינוי מדיניות, אלא להגיע עימה לנקודת שיווי משקל מוסכמת.
גם ישראל איבדה שליטה על תוואי המשבר: היא לא תקפה בעיתוי האופטימלי (2011-2010); היא הציבה קווים אדומים ואז נאלצה להמתין באופן פסיבי ולהתבונן כיצד איראן מתמרנת בהצלחה בלי לחצות אותם; ובעיקר, היא פעלה לבנאום המשבר ולהפיכת הגרעין האיראני לבעיה של הקהילה הבינלאומית. אך הקהילה הבינלאומית נרתעת מעימותים, ולכן מוותרת על יעדיה המוצהרים ומשלימה עם התגרענות הדרגתית ולא פרובוקטיבית של איראן.
מרגע שהדיפלומטיה הפכה לערוץ העיקרי לניהול המשבר והממשל האמריקני סמך ידיו על הסכם הביניים, אזלו לישראל האופציות, והיא ניצבת ביציע בלא יכולת תמרון והשפעה.
הדבר היחיד המשחק לטובתה של ישראל הוא שהנתונים הקיימים עשויים להשתנות. הסביבה האסטרטגית דינמית, ובתוך זמן קצר הנסיבות עשויות להתחלף, איראן עשויה להיות שיכורת הצלחה ולטעות, ומידע מודיעיני חדש עשוי להיחשף. מה שחיוני כעת הוא לתכנן מראש את פעולות ישראל בעת התפנית; אם וכאשר זו תתרחש. על ישראל להשיב לעצמה את ההשפעה על תוואי המשבר ועל מרחב הסיום שלו, לכן עליה לפתח אפיקים מקבילים לאפיק הדיפלומטי שבהם השפעתה רבה, ולהיות מסוגלת להכתיב את רמות הסיכון של המשבר. הדרך לכל אלה עוברת בפעולה הצבאית.