את השם נלסון מנדלה שמעתי לראשונה בדצמבר 1965, בחדר פרטי במסעדה סינית בקייפטאון, מפיהם של שני סופרים דרום־אפריקנים לבנים - ג'ק קוֹפּ ויאן ראבי - שתיארו באוזניי את האפרטהייד באומרם: "כיהודי, תחשוב שעכשיו 1938 ואתה נמצא בגרמניה". בערב, כששאלתי את בעלת הבית (היהודייה) שלי "מי זה נלסון מנדלה?" היא סגרה את החלונות. "אם אתה לא רוצה צרות," היא הזיעה, "תמחק את השם הזה מהזיכרון". נלסון מנדלה, שעל פי עדותו שאב השראה וכוח גם מפעולות המחתרות העבריות נגד הבריטים בפלשתינה־א"י, היה אז מנהיג מרכזי ב"קונגרס הלאומי האפריקני", תנועת ההתנגדות למדיניות האפרטהייד. הוא התנגד לאלימות, אבל הבין ש"במהלך חייה של אומה מגיע שלב שבו עומדות לפניה רק שתי אפשרויות: להיכנע - או להילחם[...] אנחנו לא ניכנע", כתב במנשר של האוּמְקוֹנְטוֹ וֶה סִיזְוֶה, "חנית האומה", ארגון צבאי שאותו הקים ב־1960. פעולותיו נועדו לפגוע במתקנים ממשלתיים ובמוקדים כלכליים, אך לא בבני אדם. "נבצע מעשי חבלה אך בשום פנים ואופן אין לתכנן מראש פציעת בני אדם או הריגתם, וגם במהלך המבצעים אין לפגוע פיזית ואין להרוג", הורה לאנשיו. איזה הבדל בין גישה זו לאסטרטגיה הרצחנית של תנועות שחרור אחרות.
ואולי זה מה שמסביר את הצלחתו - בשיתוף עם הנשיא הלבן פרדריק דה קלרק - למנוע מרחץ דמים בין שחורים ללבנים בארצם הזועקת והאהובה. ב־1962 נעצר מנדלה ונשפט באשמת "בגידה במולדת". איך אפשר להאשים אדם בבגידה במולדתו, כשמולדתו אינה מכירה בו כאזרח שווה זכויות רק בגלל מוצאו וצבע עורו, שאל. ביוני 1964 הוא נידון למאסר עולם ובמשפטו סיים את נאום ההגנה שלו במילים שמבטאות יותר מכל את השקפת חייו: "לחמתי נגד שליטת הלבנים בשחורים ונגד שליטת השחורים בלבנים. נצרתי בליבי את חזון החברה החופשית והדמוקרטית שהכל חיים בה בהרמוניה ובשוויון הזדמנויות. זהו אידיאל שלמענו אני מקווה להמשיך לחיות, ושאני מייחל להגשימו. ואולם, אם הדבר יידרש, זה האידיאל שלמענו אני נכון למות".
את שלוש המילים האחרונות בציטוט לעיל בחרתי לימים ככותרת לספרי "אני נכון למות", המכיל נאום זה. לאחר שמסרתי חמישה עותקים ממנו לשגרירות דרום אפריקה בתל אביב, הוזמנתי כמה שבועות לאחר מכן לפגישה עם השגריר והוא מסר לי את תודתו של מנדלה.
מנדלה נכלא ברוֹבֶּן איילנד, מול חופי קייפטאון, לא רחוק מכף התקווה הטובה. 27 שנים לאחר מכן שוחרר וארבע שנים מאוחר יותר הושבע כנשיאה השחור הראשון של דרום אפריקה, וכל זאת בבחירות חופשיות ובלי שפיכות דמים.
אולי כאן טמונים סודו ומורשתו של מנדלה כמנהיג וכאדם: היכולת לנהל מאבק לאומי לא מעמדת נחיתות ולא מעמדת עליונות, אלא מנקודת מבט הרואה בכולנו בני אדם ואזרחים שזכותם לחיות בחופש ובכבוד שווה. כן, האיש הזה הוא גדול ההומניסטים במאה הרצחנית ביותר שידעה ההיסטוריה המודרנית, המאה ה־20.
הכותב הוא סופר, מתרגם, עורך ומו"ל. הספר "אני נכון למות" ראה אור בהוצאת נהר ספרים