"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
כוחות השוק הכריעו את הפירמידה

כוחות השוק הכריעו את הפירמידה

דניאל דורון
, עודכן

את מה שלא עשו השכל והכוח הפוליטי, את מה שלא ביצעו שרים ופוליטיקאים וועדות של פרופסורים מומחים ושל ביורוקרטים רמי מעלה, לא כלבי השמירה בתקשורת, לא עורכי דין ורואי חשבון נכבדים, לא הבנקים ולא הרגולטורים האמורים להבטיח את החסכונות שלנו, עשה לבסוף מספר קטן של אנשים שהזהירו כי המלך הוא עירום. אך צעקתם היתה יכולה להיות לשווא, לולא הכריע שוק האג"ח שנוחי דנקנר לא עמד בפירעונן כדי שמלך האוליגרכיה ימצא עצמו חסר אונים. כך הקיץ הקץ, לפחות בינתיים, לשליטת איש אחד בפירמידת הענק שאיימה על כלכלת ישראל.

הסכנה היתה גדולה לא רק מפני שהפירמידה, כמנהגה, היתה ממונפת בצורה שלא היה סיכוי שבעליה יוכל לעמוד בהתחייבויותיו, ועל אף מעשי הלוליינות הפיננסית המרשימים שלו (שרוב המופקדים על טובת הציבור לא רק שלא מחו נגדם אלא סייעו להם); ולא רק מפני שהפירמידה נעשתה גדולה מכדי להיכשל, אלא מפני שהיא ניזונה מזרם הכנסות מטורפות שיצרו המונופולים שברשותה, שגזלו מהצרכן הישראלי כשליש בערך ממשכורתו (אחרי שהפוליטיקאים גובים כמחצית ממנה במסים). מספיק היה שכחלון אחד יחסום רק זרם הכנסות ספסריות אחד (סלקום) כדי שכל המבנה הלולייני יתגלה כסלטה מורטלה פיננסית, שבמזל לא שברה למשק את מפרקתו. עד עתה לפחות.

אז מה שמכנים בישראל בחשדנות ובבוז "כוחות השוק", הם שהכריעו לבסוף את מי שהיה האיש החזק ביותר בכלכלה הישראלית, איש בעל יכולות ואנרגיות רבות שאיפשרו לו לתחמן את כל הסביבה העסקית ה"מחוברת" של ישראל. הוא הצליח להפוך הון קטן שנבנה, איך לא, על קשרים במינהל מקרקעי ישראל, לחברת פירמידה ענקית. הישראלים היו העבדים שנאלצו לבנותהּ מחסכונותיהם.

בשלב זה של הסיפור, שספק אם הסתיים, דנקנר איבד כנראה את השליטה על האימפריה האדירה שבנה ושעשתה אותו ממליך מלכים וראש למפקיעי המחירים דרך המונופולים הרבים שבשליטתו. אך בל נשמח לאידו. כי נפילתו היא גם נפילתנו, נפילה של האתוס הציוני־סוציאליסטי שהדביק את הכלכלה הישראלית בפורנוגרפיה המרקסיסטית המלמדת כי רווח בא מניצול, וכי אינך יכול להיות איש עסקים מוצלח אלא אם כן אתה מנצל את הזולת, "דופק אותו", מתחמן את מהלכיך כך שאתה תצא מורווח בגדול והמתחרה בך נפסד ומוכה.

בכלכלה בריאה, במקום שמבינים כי עיסקה טובה אם היא טובה לשני הצדדים, דנקנר, איש מבריק ובעל תעוזה, היה יכול להיות גורם מתסיס ויצרני, אדם העושה לביתו, אך גם מביא תועלת לציבור הצרכנים שממנו הוא מתפרנס.

לא כך אצלנו. החינוך הצברי בנוי על שלילת המידות הטובות של הבורגנות, של יושרה, של שיתוף פעולה, של קבלת אחריות (מידות ההולכות ונעלמות גם במטרופולין של הבורגנות, בארה"ב) ושל הכרה כי "אין אדם שהוא אי לעצמו", משום שכולנו ערבים זה לזה אם חפצי חיים אנחנו. החינוך האנטי־יצרני הזה הבאיש את מיטב הפירות של הישראליות בחברה, בצבא, באמנות וכמובן גם בכלכלה.

בכי ישראל על דנקנר, הבטחה גדולה שסרחה. הטרגדיה היא שלך.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...