מכשירי אדים נמצאים בשימוש נרחב כמעט בכל בית עם ילדים. הם משמשים בעיקר למחלות בדרכי הנשימה, החל בסטרידור, דרך "סתם" צינון וכלה בברונכיוליטיס - פגיעה בדרכי הנשימה הקטנות. יש הנחה בקרב הורים ורופאים שזה עוזר לכל בעיות דרכי הנשימה ומוסיף לחות לאוויר. אנחנו מצאנו שההנחה הזו היא מוטעית.
כשבדקו במחקרים מבוקרים את כל מצבי התחלואה, לא נמצא הבדל בקצב ההחלמה או בסימני המחלה כאשר התינוק נשם אדים או לא.
לעומת זאת, לאורך השנים היו כמה דיווחים על סיבוכים וסיכונים. בשנה וחצי האחרונות טופלו על ידי והובאו לידיעתי שלושה מקרים קשים של סיבוכים, שהדליקו נורה אדומה. כשלקחנו את כל שלושת המקרים האלה מצד אחד וכשסקרנו את הספרות וראינו שמכשירי האדים אינם יעילים מצד אחר, המלצתנו היתה שלא כדאי להשתמש בהם.
נראה לנו שנכון להפסיק את השימוש כדי שלא יהיו לנו מקרים נוספים, כמו המקרים האלה, שכללו מוות של תינוק ואשפוזים ממושכים עם הנשמה ועם נזק ריאתי קשה.
משרד הבריאות הוציא לפני כמה חודשים הנחיות לטיפול במכשירי אדים, שכללו סידרת פעולות שאדם מהיישוב יתקשה לבצע אותן, ולכן המלצנו שרצוי לא להשתמש בהם, ואם בכל זאת משתמשים - להיצמד להנחיות משרד הבריאות.
הורים שרוצים להקל על ילד מצונן יכולים להשתמש בטיפות מי מלח לאף. במקרה של סטרידור קשה או דלקת דרכי הנשימה העליונות, אפשר לעשות אינהלציה של חומרים יעילים כגון סטרואידים. אם רוצים להוסיף לחות לחדר, מספיק סיר עם מים מהברז בטמפרטורת החדר, שיתאדה בעצמו.
חשוב לזכור שבשום בית חולים בארץ לא מוסיפים לחות לחדר - ושם נמצאים הילדים החולים ביותר.
הכותב הוא מומחה למחלות דרכי נשימה ולטיפול נמרץ בילדים, מרכז שניידר לרפואת ילדים