יש מחיר לצפיפות

לכבוד שר השיכון מר אורי אריאל,

ביום ראשון, בשקט שלאחר הסערה, נסענו אני ומשפחתי לכיוון צפת. הנסיעה, שארכה כשלוש שעות מרמת בית שמש, מרהיבה ביופייה. כל כך הרבה הרים, חלקם מלאים בחורש, חלקם קרחים -לאורך עשרות קילומטרים בין עיר לעיר, בין יישוב ליישוב.

בשבוע שעבר, קראתי את הידיעה כי אתה מתכנן לפתור חלקית את מות הדיור במדינה באמצעות תוכנית "פינוי-בינוי", שיכלול הריסת 25,000 יחידות דיור, ובמקומם לבנות 125,000 יח"ד. ההתלהבות שלך מהרעיון עשה עלי רושם שנגמר לנו השטח הפנוי בארץ הקטנטונת שלנו.

אבל לא נגמר לנו השטח. 

לבנייה לגובה יש יתרונות. יש חיסכון אדיר בתשתיות, כאשר מספר גדול יותר של משפחות יכולות לנצל אותם קווי מים, חשמל וביוב. ובמקומות הרבים בארץ ששכבת הסלע קשה לקידוח, יש יעילות ביציקת יותר יחידות על אותם יסודות.

א-ב-ל, יש מחיר לצפיפות, ואסור להתעלם מהמחיר הזה. דחיסת משפחות רבות, ובמיוחד משפחות עם קשיים כלכליים, לתוך מקומות קטנים וצפופים הופכת במהירות רבה את אותן שכונות לשכונות מצוקה. וכאן מדובר לרוב על משפחות שאין להן משאבים, ולכן הדרך ל"סלאמס" קצרה עוד יותר. 

ועוד, כאשר בונים בנייני דירות גדולים מאד, התושבים לא מכירים את שכניהם. המחיר החברתי של בדידות ואלמוניות גובים את תחושת ההשתייכות. תוצאות הניכור נמדדים במחלות נפש ורמות גבוהות של עבריינות. במחקרים שנעשו בארה"ב, אנגליה ואוסטרליה בנושא הקשר בין צפיפות דמוגרפית לרמות פשע, נמצא כי בפרויקטים עירוניים של דיור צפוף עבור אוכלוסיות מוחלשות, יש יותר סגרגציה חברתית ומזה נובע רמות גדולות יותר של עבריינות.

עוד תוצאה-שהופכת-לסיבה-למצוקה בבנייה צפופה היא ההזנחה של המבנים הפיסיים עצמם. כאשר יש יותר מדי "בעלי בית" שותפים לתחזוקה, אף אחד לא מרגיש אחראי. כאשר כבר חייבים לתקן משהו בבניינים אלו, מדובר בתיקונים יקרים, ואותI משפחות חלשות שהמדינה עודדה לחיות במקום לא יכולים לעמוד במחירי התיקונים.

בנוסף, ואולי בעיקר, התוכנית הזאת של דחיסת עוד ועוד אזרחים לתוך אותם מרכזי אוכלוסיה בערים הגדולות ישמר את המצב העגום הקיים כבר - שרוב משאבי המדינה ירוכזו באותן ערים מרכזיות, ואילו הערים, יישובים וכפרים המרוחקים, בנגב ובגליל ובגולן, יישארו עוד יותר מאחור. הפערים יגדלו בשירותי רפואה, חינוך, תחבורה והזדמנויות לעבודה משמעותית ומכניסה.

לעומת הרעיון הזה של פינוי-בינוי, יש קונספט אחר -בנייה בין הערים, בין מקומות יישוב. מילוי הרווחים בין הערים הגדולות לנגב ולגליל יגרום באופן ישיר לשיפור בתחבורה ממוקדי הציונות המקורית לבין מרכזי האוכלוסייה הבורגנית. העוני לא יהיה ממורכז, ויאפשר אינטגרציה טבעית יותר של אזרחי המדינה בחינוך, פנאי ותעסוקה. הצעירים שבתוכנית שלך היו הופכים ל"אינר סיטי קידס" (נוער שגדל בשכונות עוני שרואה את עצמו בלי הזדמנויות בעתיד), בעזרת בנייה בין מקומות יישוב, יזכו להזדמנויות רבות להתקדם מבחינת השכלה ותעסוקה.

פיסת אדמה קטנה

הבנוי ברווחים שבין מקומות יישוב מאפשרת בניה יותר מרווחת. נוסף על יתרונות בבריאות הנפש של אנשים שחיים ברווחה פיסית יחסית, יש גם אפשרות לבנות בצורה שמזמינה הרחבת הבית בעתיד. במקום ההגבלה של "אחוזי בנייה" בדירות עירוניות, שגורמות לשכנים להיות בתחרות של מי יזכה להוסיף חדר לדירה, יהיה ניתן לפרוס את הדיור על פני מספיק שטח כדי שכל משפחה תוכל להוסיף חדרים כאשר יצטרכו לכך. האופציה הזו, של להרחיב את הבית במקום לעבור דירה, בכוחה להעניק יציבות חיונית למשפחות רבות, יציבות שפחות בנמצא בחיי העיר הגדולה.

כמובן שיתרון עצום בבנייה ברווחים היא האפשרות לתת לכל יחידת דיור פיסת אדמה. בעיר, גינה קטנה היא פריווילגיה של דיירי קומת הכניסה, ולעיתים מוקד לקנאה אצל דיירי הקומות הגבוהות.

בימינו, הרבה צעירים לא חשים קשר לאדמת ארץ ישראל. אנשי חינוך, מטפלים רגשיים וראשי קהילות מדווחים על הקשר שנוצר בין צעיר שעובד את האדמה במו ידיו לבין ארץ ישראל. עבודת האדמה מספקת תחושת זהות עצמית וזהות לאומית.

אין זה מקרה כי הספר המנחה את העם היודי לדורותיו הנחיל לכל משפחה נחלה בארץ. וכן, אותו ספר מכתיב שכל משפחה, גם אם עברה ימים ושנים קשים והפסידה את כל אשר לה, בסוף 50 שנה, היא תקבל את נחלתך בחזרה, דבר שמקנה חיים חדשים. עם נחלה באה תחושת בעלות ויציבות שדירה קטנה בג'ונגל העירוני לא יכולה לספק. זוהי זכות מוסרית שתהיה לכל אדם אפשרות לספק קורת גג למשפחתו, לגדל ירקות במו ידיו ולטפל בחיית מחמד.

שמירה על שטח נקי לצורך נופיה היפות של ארץ ישראל היא אכן ערך חשוב. אבל היא חשובה הרבה פחות מאשר הערך של חיבור מדינת תל אביב עם שאר מדינת ישראל. כדי לסגור את הפערים החברתיים במולדתנו, עלינו לסגור קודם כל את הפערים הפיסיים. אם מטרתך, כבוד השר, לבנות את כל ישראל, כדאי שתתחיל עם מילוי הרווחים בין הנקודות הבודדות, ובכך לגרום לכל ישראלי וכל יישוב בישראל להיות נגישים ונוחים יותר.

חנה רוזנפלדר היא רעיה ואמא, מורה מתקנת, מנהלת טיפול לילדי חינוך מיוחד ופעילה חברתית.טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו