כנסיית סיינט ג'יימס בפיקדילי שבלונדון החליטה לחגוג את חג המולד על ידי הקמת חומה מחוץ לכנסייה, שמתנשאת לגובה 26 מטרים המדמה את גדר הביטחון הישראלית ועליה מקרינים פרופגנדה אנטי-ישראלית. כל זה מתקיים כחלק מפסטיבל שנקרא "Bethlehem Unwrapped" (בית-לחם החשופה).
להלן המכתב ששלחתי לצוות הדתי והאדמיניסטרטיבי של הכנסייה:
לכבוד הכומר ווינקט וצוות כנסיית סיינט ג'יימס היקרים,
בחרתם בתכסיס מרושע, חד-צדדי ומפלג, לקשט בו את כנסייתכם לכבוד חג המולד.
בעולם אידיאלי אין חומות. בעולם אידיאלי גם אין מחבלים – פלשתינים מוסלמים קיצוניים ששונאים את היהודים החיים בקרבתם, עד כדי הרג חסר הבחנה של יהודים ורבים נוספים – אם זה בקניונים, במועדון ריקודים, במסעדת מזון מהיר או בארוחת ליל סדר פסח.
למען הסר ספק, ישראל הקימה את גדר הביטחון רק לאחר גל טרור זוועתי שהותיר אחריו מאות הרוגים ונפגעים. הטייתכם המובהקת את המצב מתכחשת למותם, ומשדרת חוסר רגישות בולט כלפי משפחות שכולות בפרט, וישראלים ויהודים בבריטניה בכלל, שהושפעו כולם מרציחות אלו. דעיכת הטרור האכזרי הזה איננה בשל היעדר ניסיונות מצד הקיצוניים לממש אותה, אלא מכיוון שנמנעה מהם האפשרות לפגוע בקורבנותיהם המיועדים.
קורבנות אלה, אגב, כוללים אותי ואת ילדיי.
אנו בריטים שעלו לישראל. ביטחוננו מובטח רק לאור אמצעי אבטחה בתחבורה הציבורית שלנו (רק בשבוע שעבר אירע ניסיון פיגוע), בבתי ספר ובאזורים ציבוריים.
לונדון חוותה את הסבל הזה בפיגועי ההתאבדות ביולי 2005; מתקפות דומות התרחשו ברחובות ישראל על בסיס יומי עד להקמת גדר הביטחון.
אין ספק שהגדר גורמת לאי נוחות רבה ושהפלשתינים שונאים אותה, אך מה יותר גרוע: אי נוחות או מוות? כי זוהי, בסופו של יום, ההכרעה.
בתנ"ך שאני קראתי כתוב בבירור: "ובחרת בחיים". הקיצוניים, המונחים על ידי אמנה הקוראת בגלוי להשמדת מדינת ישראל ומוות ליהודים, לא יוותרו.
במידה והטרור ייפסק, נוכל לפרק את הגדר - אך אין ביכולתנו להחזיר בני אדם לחיים.
תשאלו את עצמכם את השאלה הבאה: אילו גרתם בישראל וידעתם כי במרחק מספר קילומטרים מכם נמצאים אנשים שרוצים לפגוע בכם ובמשפחתכם, או לטבוח אותם בשנתם כפי שקרה ברצח משפחת פוגל, מה אתם הייתם עושים? רודפי שלום ככל שתהיו, מתוך כנות עצמית, ייתכן והייתם דורשים מממשלתכם לבנות את הגדר על מנת להגן על משפחתכם. ואם הממשלה לא הייתה עושה זאת ייתכן והייתם בונים אותה במו ידיכם.
אני רוצה שלום באופן נואש. אני צריך שלום, כי אני גר כאן בישראל.
לכן אני מחנך את ילדיי לשאוף ולייחל לשלום.
אני מייחל לילדים הפלשתינים – הנחשפים לשפה אנטי-ישראלית על בסיס יום יומי בטלוויזיה בשליטת הרשות הפלשתינית – שגם יחונכו לשאוף לשלום. לילדים הללו מגיע יותר מההנהגה שיש להם, ומהמחבלים והקיצוניים הנמצאים בסביבתם.
עליכם לשאול את עצמכם: האם המעשה שאנחנו מקדמים הוא הוגן וכן? האם הוא מציג את המצב בצורה אמתית? האם באמת יכול להיות שישראל בלבד – ישראל, מדינה קטנה, המדינה היהודית היחידה בעולם, מוקפת מדינות עוינות – אחראית בלעדית לאשמה?
וחשוב מזה, תשאלו את עצמכם: האם המעשה הקיצוני שביצענו מקדם שלום? האם הוא יקרב את הצדדים ויסלול את הדרך לשלום עתידי? או האם הוא מפלג בצורה חדה במקרה הטוב, ופוגע להחריד במקרה הגרוע? אתם יודעים מהי דעתי בנושא ואני מאמין שפעילותכם היא יותר מכל, מאוד לא נוצרית.
אולי הצוות שלכם ירצה לקרוא את המכתב המעניין הזה המדגיש בדיוק היכן שגיתם בחג המולד הזה.
אלה שנרצחו לפני הקמת גדר הביטחון לא יכולים להשמיע זעקה. אני מקווה בדרכי שלי להיות הקול שלהם. ואני מקווה שאלו מביניכם שמתחרטים על המעשה חסר הלב, החד צדדי והמפלג המתרחש בחג המולד בכנסיית סיינט ג'יימס, ישמיעו גם את קולם.
חג מולד שמח,
מייקל דיקסון
ירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו