ב־13 באוגוסט 2003 החליט ניר קלינגר, מאמן האלופה הטרייה מכבי ת"א, להדיח את הקפטן אבי נמני. באותו יום פתחו האוהדים באחת המחאות הגדולות שנרשמו מאז בכדורגל הישראלי. לאורך העונה ערכו האוהדים מפגני מחאה נגד המאמן וההנהלה, נמנעו מעידוד והשלט "אין קבוצה בלי אוהדים" הונף בכל מקום.
עשור שחור עבר מאז על המועדון, שהגיע לסיומו בעונה שעברה לאחר שהבעלים מיטש גולדהאר החליט לעשות סדר, ובין השאר, לטפל בנושא התפרעות האוהדים. כמו ברוב המהלכים הניהוליים שגולדהאר עשה בשנים האחרונות, גם פה הוא צודק.
בעיני גולדהאר מכבי ת"א היא עסק לכל דבר, האוהדים הם הלקוחות והמשחקים הם המוצר. אז נכון, יש משפט שאומר שהלקוח תמיד צודק אבל, מנגד, גולדהאר מעדיף להתייחס לכל הלקוחות ולא רק לאלו שעושים רעש.
כלכלית, תדמיתית ורציונלית - אלו שמתלוננים על יחס ההנהלה הם גם אלו שבסופו של דבר גורמים לנזקים הכי גדולים. לפעמים נדמה שאלה שבאים להרוס בטוחים שהם מנהלים את העסק. במכבי מצאו פתרון יעיל: התפרעת והפרעת לקבוצה? אתה (ורק אתה) תיענש ולא תיכנס יותר למשחקים, אבל ה"לקוחות" שוב לא מרוצים.
זה התחיל במחאה קטנה במשחק האחרון מול מכבי פ"ת ועבר להפצצה כבדה ברשת, ששיאה הגיע כשצפה השמועה על איסור הכנסת ציוד העידוד למשחק הערב מול באזל. מי שגלש בפורום האוהדים ובדף הפייסבוק של הקבוצה, היה יכול להתבלבל ולחשוב שאוהדי היריבה העירונית כותבים בשמם של אוהדי מכבי.
ניוז פלאש לאוהדים: אתם לא הבעלים של הקבוצה. לא תקבעו מי המאמן, מי השחקנים ומה התוצאות. מספיק שתיזכרו בעשר השנים הרעות, אבל אפשר ללמוד מההווה, שעה שבבית"ר ירושלים האלימות רק הולכת וגואה.
לאף אחד לא יפריע אם "הקהל המאוכזב" יישב קצת בבית. אולי ככה שאר האוהדים יוכלו לצפות ולעודד את הקבוצה בבלומפילד, כי זה הבית.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
