בתקשורת העולמית, כולל התקשורת הישראלית, תופסים את האירועים באוקראינה כמאבק מסורתי: בין המערב האוקראיני למזרח הרוסי, בין האוכלוסייה הכפרית במרכז ובמערב המדינה לבין אזרחי הערים המתועשות במזרח, בין השאיפה להצטרף לאיחוד האירופי לבין הרצון של "המזרחיים" לחזור לאמא רוסיה וכמובן - המאבק בין פוטין, שבונה את האימפריה הסובייטית מחדש, לבין אירופה המבקשת להתפתח מזרחה.
הכל נכון, אבל פשטני מעט, והמצב מורכב בהרבה. ראשית, המאבק הידוע והמוכר בין כתומים לכחולים מלפני עשר שנים הוא כבר לא העיקרי, וכיום פלגים משתי הקבוצות נמצאים באותו מחנה. למעשה, מה שקורה באוקראינה הוא סכסוך בין השלטון לבין חברה אזרחית, שכוללת את מעמד הביניים ואת המעמד התחתון (שמתוכם שיעור הרעבים ללחם בשנות השלטון של הנשיא ויקטור ינוקוביץ' גדל פי שניים), לאומנים אוקראינים ממערב ואפילו קבוצות אוליגרכים שהפסידו הרבה מאוד רכוש כתוצאה מהמדיניות הכלכלית של משפחת הנשיא ינוקוביץ' ומהניסיון שלו לכוון את הכלכלה האוקראינית לטובתו. אותם אוליגרכים זעמו על כך שאין להם גישה ישירה לשוק הרוסי, ולא ראו בעין יפה את העובדה שינוקוביץ' סוגר להם גם את הגישה לאירופה. מתברר, אפוא, שבכיכר העצמאות שבמרכז קייב היה ועדיין קיים שילוב שבארמון הנשיאותי לא ציפו לראות קודם.
הפרויקט הפוליטי של ינוקוביץ' היה לרכז את הכוח בידי השלטון המרכזי, ובשל כך הוא שינה את החוקה מרפובליקה פלרמנטרית לרפובליקה נשיאותית, עם שירותי ביטחון, צבא, משטרה וכוחות מיוחדים הכפופים ישירות אליו. הוא השתלט על בתי המשפט ועל ארגוני התעשייה הגדולים וביקש לשכנע את הרוסים, את המערב ואת העם שלו שאלטרנטיבה לשלטונו - כלומר הלאומנים של מפלגת החופש - גרועה יותר.
במסגרת המחאה באוקראינה אנו עדים להתנגשות בין חברה אזרחית גרידא, על כל פלגיה ומאפייניה, לבין השלטון שבידיו כלי הביורוקרטיה, כמה קבוצות אינטרס ושירותי הביטחון. בניגוד למדינות במזרח או באסיה, או למדינות מוסלמיות, נמנעה באוקראינה מלחמת אזרחים.
כדאי להזכיר גם שבינתיים באוקראינה קורים דברים מעניינים נוספים: ראשית - יש מהפכה חוקתית. הפרלמנט לקח את מלוא השלטון לידיו, שינה את הנהלת הפרלמנט, המפלגה הנשיאותית למעשה התפרקה ורוב הכוח נמצא בידי האופוזיציה. הפרלמנט הוא מי שדחה את הנשיא, החזיר את החוקה לרפובליקה פרלמנטרית, מינה את השרים - כולל שרי הביטחון, המשטרה, הכוחות המיוחדים וכדומה - והכריז על הבחירות במאי, שככל הנראה יהיו בחירות חופשיות. השילוב של כוח ליברלי ותנועות מחאה חברתית ואזרחית הוא שצפוי לקבל את מירב הקולות.
נוסף על כך, ראוי להדגיש שהאופוזיציה הפוליטית באוקראינה שיחקה תפקיד משני. תחילה המפגינים ביקשו מהפוליטיקאים לא להופיע בכלל מול המצלמות, ואלו הצטרפו רק בשלב הנוכחי. מעניין יהיה לראות מה יהיה היחס בין האליטה האופוזיציונית הישנה (הכתומים של טימושנקו) לבין המנהיגים החדשים שצמחו בכיכר העצמאות. אם לא יהיה ביניהם שיתוף פעולה, אנו צפויים לעימות נוסף - הפעם בין הקבוצות השונות ששיתפו פעולה בימים האחרונים, אם כי אפשר לקוות שזה יהיה עימות בעל אופי פוליטי יותר וכוחני פחות.
ולסיום, הזווית היהודית: גם השלטונות וגם המפגינים שיחקו בקלף זה. היהודים לקחו חלק בתמיכה בשני הצדדים, אם כי הקהילה היהודית המאורגנת לא השתתפה בתהליך. אנטישמים כמובן היו בכיכר, אבל לא היתה אנטישמיות, כמו גם אזרחים תומכי ישראל, אבל לא זה היה העיקר. האם יש לצפות שהמצב החדש, שבו הלאומיים מקבלים חלק מהשלטון, יהיה דווקא רע ליהודים? כרגע קשה להשיב על השאלה הזו באופן חד־משמעי, וגם זה יהיה אחד המבחנים של אוקראינה החדשה.
הכותב הוא מרצה במחלקה למדעי המדינה באונ' בר־אילן ובאונ' אריאלומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו