הצביעות של אבירי חופש הביטוי

ליברלים, אבירי חופש הביטוי, יצאו לקרב נוסף במי שדעותיהם שונות משלהם. המטרה, הפעם - אוניברסיטת בר־אילן, אשר חטאה הוא קיום כינוס שעסק בספרו של אדווין בלאק "לממן את הלהבות". הספר מבקר ארגונים לזכויות אדם המשמשים, לדעת המחבר, "מכשיר בידי גורמים זרים לתדלוק תרבות של עימות וטרור בישראל". לדעת כמה ליברלים, עצם העמדת במה לביקורת כזאת פסולה, משום שהיא מתנכלת לחופש הביטוי של ארגוני זכויות אדם.

ביום הכינוס שלח פרופ' עמירם גולדבלום מהאוניברסיטה העברית אי־מייל זועם לנשיא בר־אילן ודרש לבטל את הכינוס. כאשר נדחתה דרישתו - בנימוק של חופש הביטוי - נחפז להפיץ עצומה המגנה את בר־אילן. "אנו רואים בחופש הביטוי ערך דמוקרטי מרכזי ומגנים פרסום מודעה בסגנון של בר־אילן החוסם דיון וביקורת", נכתב בעצומה. גולדבלום ייאבק עד טיפת דמו האחרונה על זכותה של בר־אילן לומר את מה שהוא חושב, ונגד זכותה לתת במה לדעה אחרת.

למתקפה המתחסדת הזאת הצטרף, למרבה התמיהה, פרופ' דן כספי מאוניברסיטת בן־גוריון. בבלוג שלו באתר "הארץ", תחת הכותרת המתחכמת "מדוע לא חתמתי על עצומה נגד בר־אילן", הוא כותב "לא חתמתי משום שלא רציתי לחטוא לאתיקה... ולמחות נגד מוסד אקדמי אחר", תוך כדי שהוא נוקט את הטקטיקה המוכרת "יותר טוב שלא אספר מה אני יודע עליך". אבל לא לאתיקה חוטא הפרופסור לתקשורת, אלא לאמת. "אולי האירוע נכפה עליהם (על המארגנים, ח"ז) מלמעלה והם נאלצו להיכנע ללחצים של נשיא האוניברסיטה..." הוא כותב, "ואולי המדובר בקשיים של נשיא האוניברסיטה, לשעבר יו"ר הבית היהודי (דניאל הרשקוביץ'), אשר מזפזפ בין פוליטיקה לבין אקדמיה ומתקשה, כנראה, להפריד ביניהן". את השרץ מגיש כספי לקוראים עם רוטב סמיך של "אולי", "כנראה" כדי לקבל הכשר. בלי לבדוק, בלי להוכיח. כנראה.

ובכן, פרופ' כספי ("אולי") לא מבין את מושגי הדמוקרטיה וחופש הביטוי. הוא ("כנראה") כותב מהרהורי ליבו, בודה דברים מעמקי השקפתו הפוליטית ומציג היפותזות כעובדות. כי אלה העובדות: את הכינוס יזם המרכז לתקשורת בינלאומית שסבר, בצדק, כי יש מקום לכל הדעות, גם לדעותיו של מי שמותח ביקורת על ארגונים לזכויות אדם. נשיא האוניברסיטה לא היה שותף ליוזמה ולא ידע עליה, אבל אינו רואה בה פסול. אם יש פסול, זהו הניסיון לסתום פיות בשמו של חופש הביטוי.

הלשון העברית מכירה כמה ביטויים ההולמים את המוסר הכפול של אנשי אקדמיה, המבקשים לשלול את זכות הביטוי של מי שעם דעתו אינם מסכימים. "טובל ושרץ בידו", "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס" או "אחד בפה ואחד בלב". תבחרו אתם. אנחנו בבר־אילן מאמינים בחופש הביטוי.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!