השקט הביטחוני היחסי שממנו נהנית ישראל, העומד בניגוד גמור לטלטלה האלימה הפוקדת את שכנותיה, מוציא מדעתם את יריביה מדרום ומצפון. אלה מבקשים לשנות את המצב ולגרור את ישראל אל מעגל האלימות בתקווה שהדבר יסייע בידיהם להסיט את הביקורת החריפה המוטחת בהם בשל מעשיהם ומחדליהם. בהקשר זה צריכים לבחון את התקריות האחרונות בעזה, בלבנון ובסוריה.
בדרום - הג'יהאד האיסלאמי, בן חסותה של איראן, ראה בעיניים כלות כיצד נתפס משלוח הרקטות ארוכות הטווח ששלחה ושנועד ככל הנראה לחזק את יכולתו לפגוע בעומק ישראל. לכך הצטרף חיסול שלושה מאנשיו בעת שניסו לירות לעבר סיור צה"ל סמוך לגבול בעזה. בתסכולו שיגר הארגון מטחי רקטות לעבר ישראל, אך נאלץ להפסיק בעקבות התגובה הישראלית הממוקדת וכן לנוכח הלחצים שהפעילו עליו המצרים וכנראה גם חמאס. חמאס גם מנע משאר הארגונים - בעיקר הסלפיים־ג'יהאדיסטיים, הפועלים בהתמדה לקעקע את מדיניות הריסון שהוא נוקט - להצטרף לירי ולהסלים את העימות הנוכחי. יש לארגון סיבות טובות משלו להימנע מלהיגרר לעימות עם ישראל, אך אלו אינן קשורות בהכרח להצהרותיו של שר החוץ ליברמן, שלפיהן ישראל תכבוש את עזה אם הירי יימשך, אלא נעוצות במצבו האסטרטגי מבית ומחוץ.
חמאס ניצב כיום בפני קשת אתגרים מהקשים ביותר שידע מאז השתלט בכוח הזרוע הצבאית על הרצועה. בניגוד לאופטימיות ששררה בקרב מנהיגיו לאחר עליית האחים המוסלמים במצרים, מצוי כעת חמאס במשבר חמור ביחסיו עם המשטר המצרי. חמאס הוצא אל מחוץ לחוק והוכרז כארגון טרור, ובו בזמן פועל הצבא המצרי בשיטתיות להריסת המנהרות בין עזה למצרים. מנהרות אלו היו לא רק ערוץ עיקרי להברחת אמצעי לחימה אל הרצועה, אלא גם עורק כלכלי חשוב ומקור מרכזי להכנסותיו. עימות זה אחראי במידה רבה למשבר הכלכלי החריף ברצועה. גם קשרי חמאס עם טורקיה וארצות המפרץ שהעניקו לו תמיכה פוליטית וכלכלית, אינם כתמול שלשום. ארדואן נתון במאבקים פוליטיים פנימיים קשים ואינו פנוי לסייע לחמאס, ואילו סעודיה ואמירויות המפרץ עסוקות במלחמת חורמה פנימית בתנועת האחים המוסלמים בארצותיהם, הנתפסת כחותרת תחת שלטונן.
בצפון, חיזבאללה שקוע עד צוואר בלחימה בסוריה, הגובה ממנו מחיר פוליטי, כלכלי וצבאי גבוה. כרבע מכוחותיו משתתף בלחימה בארץ זרה, שלמרות מאמצי ההסברה של מנהיגו, אינה ניתנת להצגה כמלחמת הגנה. הארגון מאבד מאות מלוחמיו וסובל מבעיית דימוי חמורה בלבנון ובעולם הערבי, בשל צידודו במשטר הדמים של בשאר אסד. העימות החזיתי עם גורמי הג'יהאד הסלפי בסוריה גלש גם לערי לבנון והצית עימות שיעי־סוני, שתוצאותיו מורגשות היטב בקרב תומכיו בני העדה השיעית. אלה משלמים מחיר דמים כתוצאה מפיגועי טרור שמבצעים נגדם אנשי הג'יהאד האיסלאמי, היורים רקטות ומרגמות ומשגרים מתאבדים לשכונות של שיעים בבקעה ובביירות. ניסיונותיו של חיזבאללה לייחס את ההתקפות הללו לישראל כמי שעומדת מאחוריהן, נתפסים כניסיון נואל של נסראללה להגן על מדיניות שקשה לתרצה.
בפעילותו האחרונה בסוריה ובלבנון מבקש נסראללה להרתיע את ישראל מפגיעה בו ולאותת לה כי למרות היותו שקוע בלחימה בסוריה, עדיין באפשרותו לפגוע בישראל בגבולותיה בסוריה ובלבנון כאחד. בכך הוא מנסה לשמר גם את חזותו כמגן לבנון.
מדיניות מושכלת, ממוקדת ומוגבלת לפגיעה מידתית מצד ישראל כלפי מי שתוקף אותה עדיפה על הצהרות פומביות על כיבוש שטח ועשיית סדר בטריטוריה זרה. הדבר נכון שבעתיים בעת הזו לנוכח האתגרים שעוד צפויים לישראל מצד אויביה, כולל כאלה שעדיין לא מעורבים בתקריות האחרונות, כגון גורמי הג'יהאד העולמי בסוריה ובסיני, המחכים גם הם לשעת כושר להכות בישראל ולדרדרה לעימות כולל.
הכותב הוא ראש התוכנית למחקר טרור במכון למחקרי ביטחון לאומי