השבוע נחגוג ברוב הדר (וקלוריות...) את חג השבועות. חג מתן תורה משנה במעט את צביונו בשנים האחרונות והופך אט־אט לבעל זהות ישראלית מיוחדת ומרעננת. יותר ויותר ישראלים בכל הגילים, בכל הסקטורים ומכל שכבות האוכלוסייה, בכל פינות הארץ, משתתפים באירועי תיקון שבועות של ארגוני ההתחדשות היהודית, של רשויות מקומיות ושל קהילות שונות, ואפילו בבתיהם הפרטיים. מדובר באלפי משתתפים, שהפכו את תיקון שבועות לאחד מסימני ההיכר של החג - לצד מסורת אכילת מאכלי חלב, כמובן.
מה מביא ציבור רחב כל כך, אשר חלקו הגדול כבר אינו כובל עצמו להגדרות המוכרות של לא דתי או דתי, לבלות את ליל החג בדיונים, בשיחות ובסיורים? התשובה היא הרצון העז להתחבר למורשתם ולזהותם היהודית בדרך שתכבד את המסורת ואת ההיסטוריה היהודית העשירה, ובה בעת תהיה מחוברת לעולם הערכים שלהם ולהוויה הישראלית העכשווית.
אין זה סוד כי הממסד הדתי הנוקשה בישראל הביא להרחקתם ולהדרתם של רבים וטובים מהיהדות. בעקבות כך כיום, צעירים מחפשים לעצמם ערוץ חלופי כדי להתחבר למורשתם. הורים מתלבטים בשאלה מהי הדרך המיטבית להמשיך את מירוץ השליחים בין אלפי השנים ליהדות והעברת המסורת לילדיהם, בצורה שתתאים לתפיסותיהם המודרניות והפתוחות בלי להיות מחויב הלכתית, אך עם רצון לשמר מסורת יהודית ולגדל את הילד באווירה של "בית אבא" או "בית סבא". היהדות היא אוצר בלום של חוכמה ושל מרגליות, אך החשש הוא כי לדור הגדל היום לא תהיה האפשרות להתחבר בעתיד למסורת ולערכיה של היהדות, והיא תיוותר לטיפול ולשימור על ידי אחרים בדרך שבה הם מוצאים לנכון.
בעולמנו הגלובלי המשתנה והולך מרגע לרגע, שבו צעירים הופכים לאזרחי העולם במחי אצבע על האייפון, מתעוררת השאלה אם למדינה יש תפקיד בקידום ההתחדשות היהודית בקרב הצעירים בפרט, והציבור הרחב בכלל? האם זהו צורך הכרחי, או שמא יש להותיר את פעילות ההתחדשות היהודית בידי עמותות וארגונים התנדבותיים, משמע המדובר במותרות?
לעניות דעתי, למדינת ישראל תפקיד חשוב בהעצמתה, בהנגשתה ובמינופה של פריחת ההתחדשות היהודית. עלינו להפנים כי זהותנו היהודית היא ממנועי הצמיחה של חיינו בארץ, וממנה אנו שואבים ויונקים (את תרבותנו העשירה, הערכים, העקרונות ודרך ארץ). ערב החג, שבו נערך תיקון ליל שבועות, הוא הזדמנות טובה לומר כי אנו רוצים יהדות ישראלית, המתחברת מחדש לחלקים בציבור הרחב ומובילה לשינוי בתפיסת היהדות כיהדות של כולם, ואולי זה תיקון השבועות שאליו אנו צריכים לכוון.
הכותבת היא לשעבר ח"כ בסיעת קדימה וחברת הוועד המנהל של עמותת שערים