הפסקת האש שאמורה היתה להיכנס לתוקף ביום שלישי בשעה תשע בבוקר - לאור המתווה המצרי - לא רק שלא כובדה על ידי חמאס, אלא להפך. תגובת הארגון היתה מטחי ירי בלתי פוסקים לעבר ישראל. איך ניתן להסביר זאת? הלוא עזה סובלת מהרס שיטתי, ממצוקה קשה, ממאות הרוגים ופצועים - האם הם לא רוצים שקט? גם קולות הביקורת כלפי חמאס נשמעים היטב מתושבי הרצועה, והארגון נשאר די בודד במערכה לאחר שהוא אינו זוכה לתמיכה נרחבת גם ממדינות ערב, כפי שהיה בעבר.
כדי להבין את התנהגותו של חמאס יש קודם כל לצאת מנקודת הנחה שהערכים, התפיסות והאמונות של ישראל אינם משותפים לצד השני. ישראל היא חברה מערבית ליברלית בעוד שחמאס דוגל בערכים מסורתיים ודתיים. פועל יוצא מכך הוא שישראל תשאף להכריז על סוף הסכסוך למען בניית עתיד טוב יותר על פי תפיסתה, ואילו חמאס יתעקש לקחת את הסכסוך אל העבר הרחוק מאוד ויראה בו סכסוך בין האיסלאם ליהדות, בין הטוב לרע. ישראל לא תשמע לעולם הכרזה על סוף הסכסוך מצד חמאס, משום שחמאס מחויב לאידיאולוגיה שלו. כך למשל הנאומים של אסמאעיל הניה לציבור בעזה מחייבים אותו יותר מאשר המגעים החשאיים שלו עם ישראל ועם מדינות אחרות.
בעוד מטרת ישראל היא להשיג שקט לכמה שיותר זמן, מטרת חמאס היא להשיג את היעדים שהציב לעצמו, ובראשם: שחרור פלשתין, כל פלשתין, והשבתה לחיק האיסלאם. אידיאל זה מגובה בערכים דתיים נוספים דוגמת ג'יהאד והקרבה עצמית. וזה לא שיש להם נטיות אובדניות, אלא שהם מאמינים שאם אין משהו כה יקר בעיניך עד שהיית מוכן למות למענו - אזי אין לך גם בשביל מה לחיות. ממש כפי שהיהודים האמינו פעם שאם כבר למות, אז "טוב למות בעד ארצנו".
אבל מאז שטרומפלדור אמר את המשפט האלמותי הזה, השתנתה החברה הישראלית לא מעט. לאחר כל המלחמות המתישות היא התעייפה ורק תנו לה לחיות בשקט על חלקת אלוהים הקטנה שלה. ואת העייפות והשחיקה של החברה הישראלית חמאס מבין היטב. הטעות שישראל עשתה היתה הסכמה מהירה מדי להצעה המצרית. במקום זאת כדאי היה להתאזר עוד קצת בסבלנות, אותה סבלנות ששכנינו כל כך מעריכים. בעיניהם הרי "החיפזון הוא מהשטן", מאבקים מרים אינם מסתיימים בן רגע והמציאות היא תמיד הפיכה. ישראל היתה צריכה להמתין עוד קצת שחמאס יגיע להבשלה מלאה בנושא הפסקת האש ושהיוזמה תבוא ממנו. הלוא מצרים של סיסי אינה נמנית עם אוהדיו הגדולים.
* * *
ישראל צריכה לגרום לחמאס להפעיל את מנגנון החירום שלו. גם על פי התפיסה האידיאולוגית של חמאס יש אפשרות להגיע לשקט, רגיעה זמנית שנקראת "הודנה", שבה בוחרים רק במקרה אחד: כאשר עומדים מול אויב חזק, נחוש ובלתי מנוצח, אשר מולו ירגיש חמאס שהחרב מונחת על צווארו. או אז יש לו אפשרות להכריז על הפסקת אש זמנית שהטווח המקסימלי שלה על פי המסורת המוסלמית הוא 10 שנים (יותר מהבנות עמוד ענן). את הפסקת האש הזאת ניתן לחדש לפי הצורך. זה לא אומר שחמאס לא ירצה להפר את ה"הודנה", כי כל הסכם הרי נועד להפרה, אבל זה לא יקרה אם ישראל תדע לשמור על הרתעה חזקה מאוד ולהגיב בנחישות רבה על כל התגרות קלה.
ישראל מוכרחה להעביר את המסר שלה בצורה שתיקלט באוזניו של הצד השני, וזה אומר ללמוד את המנטליות שלו: איטיות במקום מהירות, אורך רוח במקום פזיזות, רתיעה מפני התקרבות נלהבת מדי, שיח אידיאולוגי פומבי מחייב והערכה למסורת ולדת. אולי בפשטות נתחיל להקשיב לנאומים ולשירי התעמולה שלהם במקום לנסות לתקן להם את העברית?
הכותבת היא מרצה במחלקה ללימודי המזה"ת, אוניברסיטת בר אילן