מתוך כאב השכול, מחזקים את החיילים

ימים קשים עוברים עלינו, ימים רוויי דאגה וחרדה. ימי מלחמה. כעשור שנים שאנו חיים בין מבצע למבצע, בין מערכה למערכה, והסוף אינו נראה באופק. מעל 23 אלף חיילים וחיילות איבדנו במערכות ישראל, והנה אנו ניצבים בשיאה של מערכה נוספת. 66 שנים מדינה שלמה נלחמת על קיומה, ונדמה שהמלחמה על עצמאותנו לא תמה. כולנו זוכים, כמובן, לימים שקטים, שבהם אנחנו מקיימים סדר יום ציבורי משגשג של חינוך, תעשייה, מסחר, כלכלה, מדע, תרבות ואמנות, הרבה מאוד בזכות יקירינו שלא שבו הביתה ובזכות העבודה הבלתי פוסקת של צה"ל ושאר כוחות הביטחון. אבל בסיום כל תקופה שקטה, מתחילה מערכה חדשה. "צוק איתן", כמו מבצעים קודמים, מחזיר למשפחות השכולות את תחושת וחוויית האובדן, אותו אובדן קשה מנשוא המלווה אותנו יום יום, שעה שעה.

אנו, אלמנות ויתומי צה"ל, נושאים את טראומת השכול והעצב בתרמיל מסע המתלווה לכל צעד ושעל בחיינו. ומתוך העולם שחרב עלינו, אנחנו מוצאים את הכוחות כדי לומר לבעלים ולאבות שהם לא נפלו לשווא, שאנחנו ממשיכים יחד במעלה הדרך, וזיכרונם מלווה אותנו תמיד. דווקא משום כך, אנו תומכים בחיילי צה"ל ובמערכת הביטחון במבצע אליו הם יצאו. אנו יודעים שבמלחמה אין מנצחים, ושתמיד יש נפגעים גם מהצד שלנו. המלחמה האין סופית על עצמאותנו ושיגרת חיינו עולה לנו במחיר גבוה של חיילים שנפלו על משמרתם, חיילים שיצאו לשדה הקרב כדי להגן בגופם על אזרחי המדינה. בין החיילים המגויסים גם הילדים של אלמנות צה"ל, יתומים בעצמם שעולים על מדים, יוצאים את סף הבית הבטוח והמוגן ומוצבים בקו החזית.

אין להקל ראש בסיטואציה שבפניה ניצבים מנהיגינו, ראשי מערכת הביטחון וחברי הקבינט הביטחוני. לראש הממשלה, בנימין נתניהו, אנו רוצים לומר שאנו מבינים את ההיסוס שבוודאי היה קיים בטרם קבלת ההחלטה לצאת לפעולה קרקעית, דווקא בהיותו אח שכול, לוחם קרבי וראש ממשלה שכבר חווה מבצעים ונאלץ, לא אחת, גם לנחם אבלים. כמונו, הוא מבין את המחיר שאזרחי המדינה משלמים. ישראל נמצאת במצב לא פשוט מבחינה מדינית וצבאית. מחד, הלחץ הבינלאומי להגיע להפסקת אש, ומנגד, הרצון למצות עוד מהלכים צבאיים ולהבטיח שקט לשנים הבאות.

עלינו לנהוג באופן אחראי, זהיר ומאופק, ולהתייצב מאחורי ההנהגה, אשר רואה את התמונה הרחבה, מבינה את ההשלכות ויודעת מהן הסכנות הכרוכות בכל תרחיש אפשרי. אני בפרט, כמי שאיבדה את בעלה בקרב ומודעת למחיר הדמים הכבד שמשלמים בעת מלחמה, בטוחה שהצמרת המדינית והצבאית לוקחת זאת בחשבון. רק בימים האחרונים קברנו את טובי בנינו, ומעגל השכול עדיין לא נסגר. בכאב גדול, מצטרפים אליו בכל שנה עוד אלמנות ויתומים, עוד הורים שכולים ועוד חברים וקרובים. אני רואה את ההפגנות מסוף השבוע ואת האלימות שמתפשטת בקרבנו, וקוראת לכל ישראל: בואו נניח את המחלוקות הפוליטיות בצד. אל לנו לפעול בקיצוניות, בהתלהמות ומתוך תחושות נקם. כובד האחריות נופל על כתפי ראש הממשלה ושר הביטחון. בואו ניתן להם להוביל אותנו בבטחה אל סוף המערכה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!