שלוש שניות, אולי פעם תבינו

לנו, תושבי הדרום, נמאס. אז בבקשה אל תחבקו אותנו רק כדי שתרגישו שהכל בסדר, שאם תקנו מספיק צנצנות של דבש יד מרדכי, אז אנשים יוכלו לחיות פה. זה מרגיז ומעליב באותה הנשימה. תודה אבל לא תודה.

באנו לחפש איכות חיים, מצאנו איכות חיים עם קורטוב של רעש ביטחוני. גם כשהרעש התגבר, נשארנו כי התאהבנו באידיאל. השקענו את מיטב כספנו כדי ליישב את מדינת ישראל החוקית והלגיטימית ובלי כוונה הפכנו את ילדינו לקורבן. כבר 14 שנה שילדינו הם הפקר. נכון, הפעם גם ילדיכם נפלו קורבן למציאות, אבל הם לא הפקר. 

לא תדעו פחד וזעם מהם עד שלא תחוו נפילה כמה מטרים מהבית וכמה שניות אחר כך, כשתפתחו טלוויזיה כדי לדעת מה קרה או מי נפגע, תמצאו את תוכנית הריאליטי התורנית. לא תבינו את הזעם עד שטיל ייפול בחצר ביתכם ולא תמצאו לזה כל אזכור בעיתונים שלמחרת. או התסכול מול הרמטכ"ל שמאשר לנו לחזור הביתה, בעוד שר הביטחון, על כל מאבטחיו ורכביו המשוריינים, מבטל ביקור בעוטף עזה כי מסוכן פה. לשר הביטחון מאוד מסוכן פה, אבל לבן שלי זה כנראה בטוח. 

15 שניות - על פי פיקוד העורף - זה הזמן שיש לי להגיע למרחב המוגן. בפועל זה הרבה פחות. דניאל נהרג שלוש שניות אחרי הישמע האזעקה. כמה מהר שלא ארוץ, אשמע את הבום מחריש האוזניים לפני שאגיע למפתן דלת הממ"ד. כמה מהר שלא אתלוש את בני בן השנה מהקוביות בסלון - לא אגיע לממ"ד, למרות שהוא חדר בביתי שלי. 3 שניות לא מתירות לילדים את הזכות הבסיסית לשחק בחצר ביתם, שלא לדבר על גן שעשועים. שלוש שניות זה לא להתקלח, לא לצאת להביא חלב מהמכולת, לא להוציא את הכלב. כמה טילים במרכז זה לא מציאות. שלוש שניות בין חיים ומוות זאת המציאות, והיא רק שלנו.

ב־2011 יצאו 200 אלף איש ויותר לכעוס על מחירי הקוטג'. כל כך כעסו עד שבסופו של דבר הקימו בירושלים את ועדת טרכטנברג. לפני כשבוע ביקשנו שתבואו לעשות את אותו הדבר. לא בשם הקוטג' אלא בשם חיי ילדינו. בפועל הגיעו מעט מהמרכז, הרבה מהנגב המערבי. ולמרות שהבאנו את הכאב שלנו עד למפתן ביתכם, רובכם בחרתם לתמוך מול הטלוויזיה, לפעמים בתרומות, אבל לא בסולידריות אמיתית חיה ובועטת.

אתמול הובא למנוחות דניאל בן ה־4. אמו דוברת אחת המועצות האזוריות בנגב המערבי, ואביו אדריכל נוף. שניהם מתפרנסים בכבוד גם בלי שתעשו פה את הקניות בשיירה מצולמת היטב בשישי בצהריים. דניאל הובא לקבורה למרות השיירה ויתרה מכך, בגלל השיירה. דניאל הוא עלינו. הוא עליכם, ואני לא מפחדת להפנות אצבע מאשימה. אם הייתם כואבים את כאבנו האמיתי, אדמת המדינה היתה בוערת, ולא כי חמאס מחליט להבעיר אותה, אלא עם ישראל יחד.

אגב, נכון לעכשיו פחות מ־3000 איש חתמו על העצומה לשמירת התראות פיקוד העורף בזמן אמת בטלוויזיה. אתם כנראה תמשיכו לבוא ולחבק חיילים, תשלחו תחתונים וגופיות. ליבכם עם הדרום, אבל חס וחלילה שיסתירו לכם את אסי עזר בגמר האח הגדול.

הכותבת היא תושבת שדרות מבחירה

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו