לקראת סליחות: להתחרט - בכל יום בשנה

יש מי שחודש אלול והמשכו הישיר ביום הכיפורים הם עבורו שעון מעורר לבקשת סליחה ולהבעת חרטה. אלא שלפי התורה, לא כולם ייהנו ממחילה. מה שנתפס בעיני היהדות כחטא או עוול בכוונה תחילה אינו בר כפרה, וחודש הסליחות ויום הכיפורים לא נותנים לנו היתר לחטוא. ניקיון כפיים ונפש, שיח מיטיב ולשון נקייה בין בריות נדרשים כל השנה.

אין סניגוריה אלוהית לפשע בכוונה תחילה. צריך לזכור שלפי חוקי האנושיות בכלל וחוקי ההלכה בפרט, הזדון לא נסלח. אין עליו כפרה לא מול עצמך ולא מול היקום. אם חטאנו ואנו מבקשים להתחרט בכוונה מלאה על מעשינו, היהדות גורסת שעלינו ליזום פיצוי ככל שיידרש מול הנפגע ולהכיר במעשינו בדרך של עינוי הנפש, כפי שמתבטא בתורה במסר "ועיניתם את נפשותיכם".

הכוונה להכרה מלאה במעשים, כשהעינוי הוא בצער החרטה, בכאב הלב ובלחץ בחזה שחשים ברגע הצטערות אמיתי וכן. התשובה לא תימצא לנו רק בעינויי הגוף שהמסורת שלנו מציעה כאינטרפרטציה לחזרה בתשובה מלאה ביום הקדוש הזה ובימי התשובה הקודמים לו. הצום לא יפטור אותנו מההתמודדות עם מעשינו, כי לא די במעשה נקודתי ביום מוגדר. הצום לא יפלס את דרך המילוט מהתמודדות ומלקיחת אחריות על הפגיעה שפגענו. עשייה במחשבה תחילה והתמודדות בכל יום במשך השנה הן החרטה וההכרה האמיתית.

את עוצמת התפילה המדויקת, המייצרת חרטה מכוננת, נלד מתוכנו. היא אינה דורשת תיווך בצורת מושב יקר בבית כנסת ביום כיפור או עלייה לתורה, פתיחת ההיכל ורכישת רימונים. חרטה ותפילה אמיתיות "מדברות" בכל שפה, כל עוד היא כנה.

אחד מהסיפורים המוכרים הממחישים זאת הוא על ילד אחד אשר לא ידע לקרוא ולא יכול היה להצטרף לתפילות. בהרגישו תסכול הולך וגובר ורצון עז להביע תחינותיו ותפילותיו לבורא עולם, שרק שריקה חזקה וברח מבית הכנסת שמא יכעסו עליו. כל שאר המתפללים עצרו בזעזוע את תפילותיהם ונסערו מן התעוזה של הילד. עצר הרב גם כן, עצם עיניו, שתק רגע ואמר: "עכשיו נפתחו שערי שמיים".

לצערנו, יש בתי כנסת בישראל שלא פועלים על פי חוכמתו של הרב בסיפור. חלקם מעודדים את הנוסחה הריקה "אם תבקשו סליחה בכיפור יסולח לכם", וברבים מהם אף נמכרים מושבי סליחות לכל המרבה במחיר, בניגוד מוחלט לתפקידם לפתוח דלת לכל דורש בין שעני ובין שעשיר, וכל זה בניגוד לכוונה הראשונית של התורה - קשר נטול תיווכים עם הבורא. וכמו שאי אפשר "למכור" ליושב במרומים חרטה פתאומית בגלל חשש מיום הדין, כך גם אי אפשר לקנות "מושבי סליחות" בבית כנסת, ולא משנה כמה כסף נציע עבורם.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!