מדי פעם אני תוהה אם ישראל מנצחת או מובסת. בימים אלה מתקרב והולך אחד מימי הדין הקשים ביותר שעברנו מעודנו. ניסיון בוטה של השתלטות על דעת הקהל והובלתו בצורה שתגרום להרס כל בסיס הדמוקרטיה בישראל. בדרכים שונות ובטענות זדון מנסים לחסל עיתון, עיתון שמאות אלפים משתמשים בו ובשירותיו, ושאלפי אנשים מתפרנסים בעטיו.
בעולם העסקים יש דרכים שונות להפצת מוצר. יש כאלו שאינם מוכרים את מכונת הקפה אלא רק את הקפסולות. לגבי "קודאק" האמת היתה שלא המצלמות היו עסקינן, אלא חומרי וסרטי הצילום. המגיפה האחרונה היא של מדפסות המחשבים שנמכרות בנזיד עדשים, ושכל קיומן מותנה בשיווק האגרסיבי של קסטות הדיו. ועוד ועוד.
אבל מעל לכל, בעיתונות ובכלל בכל המדיה התקשורתית ידוע כבר שנים כי מחיר המינוי או רכישת המוצר הוא סמלי למדי. כל המדיה חיה וניזונה מתוצאות הרייטינג, הקובעות את נפח הפרסום והמכירה של שטחי המודעות או החסויות. בנסיבות אלו יש סבירות גבוהה מאוד שמודל עסקי חדשני ומודרני יתבסס על חלוקה חינמית של המוצר וכל ההכנסה - ויודגש, כל ההכנסה - תהיה תלוית מודעות או חסויות.
מסתבר שבעולם העקום שלנו, העובדה שעיתונים מסוימים מחזיקים הוצאות ספרים או נכסים מניבים, או מדי פעם נמכרים לצורכי הזרמת כספים או מקצים חלקים מעצמם ומוכרים נתחים לכל מיני משקיעים - זה "יעני" בסדר. זה גם לגיטימי בעיניהם שעיתונים שמחבלים בהחלטות ממשלה או מפיצים חומרים שקריים, זדוניים ואיומים כנגד המדינה וגורמים לנזק היסטורי ולשיבוש מעמדה ולשנאה ולדה־לגיטימציה של כולנו - זה ראוי בעיניהם.
הטענה העיקרית שמעלים הטהרנים למיניהם היא שהעיתון הוא שופרו של נתניהו. מעולם לא הצבעתי עבורו, אבל אני עובר על העיתון לעיתים קרובות וכאשר זיהיתי את איכות גיליון סוף השבוע, אפילו הייתי מסתובב ביום שישי בבוקר כדי לאתר את נקודות החלוקה. כאשר הייתי מגיע, פעמים רבות הייתי עומד בתור, אחד מני רבים במדינה, שבה מאות אלפי אזרחים צובאים על נקודות החלוקה, ואף אחד מהם לא טען שמדובר בחומר מסוכן. בשלב הבא טרחתי אפילו לחתום על דמי המשלוח כדי שיביאו אותו לביתי לקראת שבת.
אני משווה את מכלול הנתונים שהעיתון מפרסם ושלם עם עצמי שאין בו טיעון מופרז ובולט לזכותו של ביבי. מה שכן, הוא אינו עושה מאמצי על מטורפים ומסוכנים להשמיצו, כפי המערכה שמנהל נגדו "ידיעות אחרונות". לטעמי, אהוד ברק היה אחד מהמנהיגים המיוחדים שבהם התברכה ישראל, אבל במשך שנים זה היה בלתי אפשרי לחלוטין להעביר מילה בזכות עמדותיו, שיקול דעתו או אופיו בכל העיתונים הצדקניים הללו. כך גם בעיתון "הארץ" או בערוצי הטלוויזיה שבהם שלטו אנשים שהם עצמם או בראיון עם אחרים סחפו למחול שדים ומושב לצים של הכפשה וביזוי של מנהיגים שונים, אך עם כתובות ברורות בפוליטיקה הישראלית.
העיתונות הזו ניהלה משפטי שדה ומופעי ליצנות וזדון שאפילו אנשי אובאמה לא הגיעו לרמתם. בשלב הנוכחי המתקפה על "ישראל היום" הופכת למאבק קיומי על הדמוקרטיה הישראלית. איני מצליח להבין איך גם חלק מידידיי חברי מפלגת העבודה נותנים יד לזדון הזה. אין לי ספק שמשטר שסוגר עיתון בדרך מבאישה שכזו יגיע, בסופו של תהליך, גם לשריפת ספרים ולסתימת פיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו