אפשר להתחיל מהשורה התחתונה ולומר שהוא הצליח. עמיר בניון, שפירסם שלשום את השיר "אחמד אוהב ישראל" בעמוד הפייסבוק שלו, השיג את המטרה המיידית - לשרבב את שמו לכותרות. יצירת פרובוקציה כדי לעורר דיון היא כלי לגיטימי ומקובל בידי אמנים, אבל חובה לעשות בה שימוש מושכל כדי שלא תהפוך לחרב פיפיות. בניון, שבשנים האחרונות הפך ליצרן פרובוקציות מוסיקליות סדרתי, אפילו לא ניסה הפעם להעניק לפרובוקציה אצטלה מכובדת או מספקת. הוא הלחים בגסות טקסט לאומני, גזעני ומתלהם, שמזכיר ברמתו טוקבק משתלח ולא שירה או פזמונאות, שאליו חיבר עיבוד זול והפקה חפיפניקית ומיהר לשחרר את המניפסט לשדה הקרב המילולי שמתקיים ברשתות החברתיות.
למעשה, הדבר היחיד שראוי בכל ה"יצירה" הזו הוא היכולות הווקאליות של בניון, שגם הפעם מעבירות בגב צמרמורת, אך מסיבות אחרות לחלוטין.
אין טעם לערוך דיון על הערך האמנותי והמוסיקלי של "אחמד אוהב ישראל", מפני שגם בניון עצמו לא מתייחס לפרובוקציות המוסיקליות כחלק אינטגרלי מגוף היצירה שלו. את הפרקים הקודמים, שבהם השירים "אני אחיך" ו"דם יהודי", הוא לא צירף לאלבומיו ובכך למעשה הודה בהיותם נטע זר בנוף יצירתו. בהשאלה אפשר לומר כי השירים הללו הם הטוקבקים שמשחרר בניון לתוך השיח, כשהוא משתמש במודע ובמכוון בכוחו ובהערצה כלפיו כדי להביא להם תפוצה רחבה ככל האפשר. במיטב המסורת הטוקבקיסטית, השפה היא בוטה ואלימה, המסר פשטני ורדוד והטון צעקני. בניון קופץ על הרכבת הגזענית ומנצל את האקלים החברתי הקיצוני הנוכחי בישראל. על רקע אקלים זה קריאות לרצח, אמירות פוגעניות ולשון לוחמנית אינן נתפסות חריגות, אבל הן כן. הן חריגות מספיק כדי להיחשב כהסתה גזענית, הן חריגות מספיק כדי לבלוט מעל שאר אמירות השנאה, הן חריגות מספיק כדי ששוב יוכרז על "חציית קו אדום", הן חריגות מספיק כדי לחזור ולפגוע בבניון עצמו.
אתמול הודיע בית הנשיא על ביטול הופעה מתוכננת של בניון במשכן הנשיא שנועדה להתקיים בשבוע הבא. זו, כמובן, תהיה פגיעה כלכלית בבניון שעלולה להחמיר בשל סלידתם של קהלים מסוימים מדברי בניון. "אמירותיו בעת מתוחה ומסוכסכת זו, גם אם נאמרו מתוך סערת רגשות וכאב רב, אינן מסייעות בלשון המעטה להרגעת הרוחות, ואינן עולות בקנה אחד עם האחריות הנדרשת ממשכן הנשיא ומכל מוסד המשפיע על הלך הרוח הציבורי - לפעול למען הפגת המתחים וביסוס השותפות בין חלקיה של החברה הישראלית", כתב אתמול מנכ"ל בית הנשיא. איני ממליץ לבניון, או לכל אמן אחר לצורך העניין, להתבטא אך ורק בצורה ממלכתית או לדקדק בהלכות הפוליטיקלי קורקט כפי שנדרש מנשיא המדינה. אמן, ולמרות המעשה האומלל שלו בניון הוא עדיין כזה, צריך לשמור על האמנות ולא לגייס אותה עבור כותרת צעקנית וחד־פעמית.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו