מסווה מוסרי לדיכוי ולהשחתה

כאלף ישראלים, חתני פרס נובל ופרס ישראל, פוליטיקאים בכירים, גנרלים בדימוס, סופרים, אנשי תקשורת, משפטנים, רופאים ועסקנים קראו לפרלמנט הבריטי לתמוך בהקמת מדינת פלשתין. לכאורה, תמיכה נשגבת בזכויות פוליטיות של מדוכאים, עד שעומדים על משמעותה האמיתית - כפייה של מדינת פשע ערבית נוספת על הפלשתינים האומללים. רק השחתה מוסרית עמוקה, רק שיח כפול, אורווליאני וציני, המציג עוול משווע כעשיית צדק, מאפשרים להציג את האקט הנפשע הזה - שאת מחירו הנורא ישלמו ערבים מסכנים, ובייחוד נשים, ילדים ומוחלשים - כאקט של מיצוי זכויות אדם.

ההיסטוריה הועידה לשכנינו, ערביי שטח המנדט הבריטי פלשתיין (שנועד להקמת בית לאומי יהודי כחלק מעיסקה, שבה ויתרו הערבים על שטח זה בתמורה לרוב שטחי האימפריה העות'מאנית שכוחות הברית שיחררו) - להיות אנשים אומללים, החיים בדלות איומה והמשועבדים ל"רשות" של פושעים. כמרבית הערבים הם קורבנות של תרבות איסלאמית פתולוגית, תרבות של רודנות דתית, של עבדות ושל עוני הנטועים במבנה משפחה פטריארכלי עריץ, שבו לנשים, לילדים ולמוחלשים אין זכויות אנוש.

הגורל גזר עלינו להיות שכנים. כבני אדם אסור שנהיה אדישים לאסונם ("אין אדם שהוא אי לעצמו", כתב המשורר ג'ון דון), גם מפני שהוא מנוצל כעילה למלחמת השמד בישראל. עלינו לעשות הכל כדי לסייע להם להשתחרר מהעריצות ומהניצול שכופים עליהם כל שליטיהם בעבר ובהווה - מהעות'מאנים והבריטים ועד לבני עמם, כמופתי, כערפאת וכאבו מאזן. עלינו לסייע להם לשגשג כלכלית ולעצב חברה אנושית.

לאבירי ה"זכויות" אין עניין בבני אדם. 60 שנה לא עשו דבר כדי לפרק את שיטת המונופולים החמסנית שיצר הסוציאליזם בישראל, לא נלחמו בריכוזיות השלטון וההון המשחיתה את ישראל ומרוששת את תושביה. הם מעוניינים רק ב"אחרים" ובפוליטיקה, להעניק לפלשתינים מדינה שלא תשפר את חייהם, אלא תרע להם. הפיכת הרשות הפלשתינית הפושעת והמדכאה, המורכבת ממאפיות של רוצחים ושודדים, למדינה, תמרר עוד יותר את חיי תושביה, תכלה אותם במלחמת דת. באוסלו כבר עשינו אקט אכזרי כשכפינו על הפלשתינים בשטחים את חבורות הפשע והטרור של ערפאת, בתירוץ הציני שהם יילחמו במקומנו בחמאס (שבנינו בחוכמתנו) בלי סייגי בג"ץ ובצלם.

רק עיוורון מוסרי עמוק יכול להסביר תמיכה בהקמת מדינת פשע פלשתינית, בלי להביא בחשבון את התוצאות הקטסטרופליות שמעשה נפשע כזה יגרום. הרי ברור שבתוך שבועות ישתלט חמאס על הגדה המערבית, כמו שעשה בעזה, ויפתח במתקפת טילים בלב הארץ. ממשלת ישראל לא תוכל להתעלם, כמו שממשלות ישראל התעלמו לבושתנו משנים של הפצצת שדרות והנגב. ישראל תיאלץ לכבוש הפעם באמת את שטחי הגדה ("הכיבוש" הוא בלוף תעמולתי, אלא אם כן מדובר בכיבוש בידי ערפאת ורוצחיו).

זו תהיה מלחמה עקובה מדם בשטח הבנוי בצפיפות. רבבות קורבנות משני הצדדים. רוב הערבים יברחו בוודאי לירדן, יפילו את המלוכה ויקימו עוד עזה למזרחנו. זו המשמעות האמיתית של תמיכת "מחנה השלום" במדינה פלשתינית. דיכוי, דם ואש ותמרות עשן, מלחמה שתרחיק את השלום.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!