הקולנוענים של קיץ 82'

בשנים 2009-2007, זמן קצר לאחר מלחמת לבנון השנייה, יצאו בישראל שלושה סרטים העוסקים במלחמת לבנון הראשונה. כל סרט נהגה, נוצר ויצא לאקרנים באופן עצמאי, אך בכולם, טוען התסריטאי וחוקר הקולנוע קובי ניב, ניכרים סימניה הקולקטיביים של התקופה. ספרו "בזרוע נטויה ובעין עצומה - הקולנוע הישראלי מביט לאחור אל מלחמת לבנון" שיצא עתה לאור, מציע ניתוח חריף וצולב של הסרטים. באמצעות ניתוח סצנות ייחודיות, דיאלוגים ויחסי כוחות חברתיים, מחלץ הספר מן הסרטים סיפור מקביל השזור בעלילותיהם אך נותר לא מדובר.

ספרו של ניב עוסק בשלושה סרטי קולנוע עלילתיים ("לבנון" של שמוליק מעוז, "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן ו"בופור" של יוסף סידר), ובסרט טלוויזיה תיעודי ("זרעי קיץ" של אילנה דיין). "לבנון" ו"ואלס עם באשיר" עוסקים בתקופה הרשמית של המלחמה ומבוססים על חוויות יוצריהם, ו"בופור", שמבוסס על ספרו של רון לשם המספר את חוויותיו של קצין צעיר בשלהי שהותו של צה"ל באזור, עוסק בימים האחרונים, הלא רשמיים, של אותה מלחמה, עם נסיגת צה"ל בשנת 2000.

כתיבתו הדעתנית של ניב מורגשת מהפרק הראשון העוסק ב"בופור". לכאורה, זהו סרט על ימיו האחרונים של המוצב המיתולוגי. בפועל, טוען ניב, זהו גם סרט המציג - באופן שאינו חף מגזענות - את כניסת המזרחים לעמדות פיקוד ונסיגת האשכנזים. התהליך, שמוצג דרך המתח בין מפקד המוצב סגן ארז (לירז), המזרחי מעפולה, לסגן זיו פארן האשכנזי שמגיע למוצב ונהרג במהרה, בא לידי ביטוי בהדגשת צדדים משפחתיים וספקות אינדיבידואליים אצל פארן וחיילים אשכנזים, על פני פראיות נטולת גינונים, משפחה או היסטוריה אצל ארז.

הספקות אצל הראשונים אינם באשר לצדקת הדרך, אלא לכל היותר בשאלה מי יהיו הקורבנות שלה. העברת הצבא מידיים אשכנזיות למזרחיות, נטען, אינה אלא מהלך מגובה באינספור הצדקות עצמיות.

המוסריות הקורסת תחת ספקות עצמיים נרקיסיסטיים, עולה ביתר שאת גם ב"ואלס עם באשיר". הסרט מוצג כתהליך פסיכואנליטי, שתכליתו העלאת זיכרון מודחק הקשור במעורבותו של הבמאי־גיבור בטבח במחנות סברה ושתילה. לכאורה, זהו סרט המבקש לחשוף היסטוריה בעייתית, אולם בפועל, טוען ניב, זהו סרט שתכליתו מירוק מצפון, שהרי "את מעשי הטבח עושים כל מיני אחרים. אנחנו רק עושים על זה סרטים. ותודה על הפרס".

ניב הוא תורם ותיק למדף ספרי הקולנוע הישראלי. ספריו יושבים במשבצת שבין כתיבה עיתונאית לאקדמית, וככאלו ביכולתם להעמיק יותר ולסרבל פחות. הם מציגים ניתוחים מקיפים בכתיבה מלאת תנופה שלא נרגעת עם השנים, וטוב שכך. קצת דעתנות וקצף שניתז מהשפתיים לא יהרגו אף אחד. ¬

בזרוע נטויה ובעין עצומה - הקולנוע הישראלי מביט לאחור אל מלחמת לבנון / קובי ניב; עולם חדש, 181 עמ'