"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הקולנוענים של קיץ 82'

,עודכן

בשנים 2009-2007, זמן קצר לאחר מלחמת לבנון השנייה, יצאו בישראל שלושה סרטים העוסקים במלחמת לבנון הראשונה. כל סרט נהגה, נוצר ויצא לאקרנים באופן עצמאי, אך בכולם, טוען התסריטאי וחוקר הקולנוע קובי ניב, ניכרים סימניה הקולקטיביים של התקופה. ספרו "בזרוע נטויה ובעין עצומה - הקולנוע הישראלי מביט לאחור אל מלחמת לבנון" שיצא עתה לאור, מציע ניתוח חריף וצולב של הסרטים. באמצעות ניתוח סצנות ייחודיות, דיאלוגים ויחסי כוחות חברתיים, מחלץ הספר מן הסרטים סיפור מקביל השזור בעלילותיהם אך נותר לא מדובר.

ספרו של ניב עוסק בשלושה סרטי קולנוע עלילתיים ("לבנון" של שמוליק מעוז, "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן ו"בופור" של יוסף סידר), ובסרט טלוויזיה תיעודי ("זרעי קיץ" של אילנה דיין). "לבנון" ו"ואלס עם באשיר" עוסקים בתקופה הרשמית של המלחמה ומבוססים על חוויות יוצריהם, ו"בופור", שמבוסס על ספרו של רון לשם המספר את חוויותיו של קצין צעיר בשלהי שהותו של צה"ל באזור, עוסק בימים האחרונים, הלא רשמיים, של אותה מלחמה, עם נסיגת צה"ל בשנת 2000.

כתיבתו הדעתנית של ניב מורגשת מהפרק הראשון העוסק ב"בופור". לכאורה, זהו סרט על ימיו האחרונים של המוצב המיתולוגי. בפועל, טוען ניב, זהו גם סרט המציג - באופן שאינו חף מגזענות - את כניסת המזרחים לעמדות פיקוד ונסיגת האשכנזים. התהליך, שמוצג דרך המתח בין מפקד המוצב סגן ארז (לירז), המזרחי מעפולה, לסגן זיו פארן האשכנזי שמגיע למוצב ונהרג במהרה, בא לידי ביטוי בהדגשת צדדים משפחתיים וספקות אינדיבידואליים אצל פארן וחיילים אשכנזים, על פני פראיות נטולת גינונים, משפחה או היסטוריה אצל ארז.

הספקות אצל הראשונים אינם באשר לצדקת הדרך, אלא לכל היותר בשאלה מי יהיו הקורבנות שלה. העברת הצבא מידיים אשכנזיות למזרחיות, נטען, אינה אלא מהלך מגובה באינספור הצדקות עצמיות.

המוסריות הקורסת תחת ספקות עצמיים נרקיסיסטיים, עולה ביתר שאת גם ב"ואלס עם באשיר". הסרט מוצג כתהליך פסיכואנליטי, שתכליתו העלאת זיכרון מודחק הקשור במעורבותו של הבמאי־גיבור בטבח במחנות סברה ושתילה. לכאורה, זהו סרט המבקש לחשוף היסטוריה בעייתית, אולם בפועל, טוען ניב, זהו סרט שתכליתו מירוק מצפון, שהרי "את מעשי הטבח עושים כל מיני אחרים. אנחנו רק עושים על זה סרטים. ותודה על הפרס".

ניב הוא תורם ותיק למדף ספרי הקולנוע הישראלי. ספריו יושבים במשבצת שבין כתיבה עיתונאית לאקדמית, וככאלו ביכולתם להעמיק יותר ולסרבל פחות. הם מציגים ניתוחים מקיפים בכתיבה מלאת תנופה שלא נרגעת עם השנים, וטוב שכך. קצת דעתנות וקצף שניתז מהשפתיים לא יהרגו אף אחד. ¬

בזרוע נטויה ובעין עצומה - הקולנוע הישראלי מביט לאחור אל מלחמת לבנון / קובי ניב; עולם חדש, 181 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר