תדע כל שוטרת עבריה

דבר טוב מאוד ודבר רע מאד נפל בישראל.משטרת ישראל נתפסה, פשוטו כמשמעו, עם מכנסיים מופשלים כשערוותה חשופה בכיכר העיר.מה טוב יכול להיות בכך, ישאל האדם הסביר. אז אסביר.ראשית, באחת נפרם קשר שתיקה רב שנים במוסד ההיררכי, וכנראה השוביניסטי ביותר במדינה, שטרם הבין שהחוקים השתנו.

ועל-כך תודה גדולה מגיעה לשוטרות האמיצות שהעזו להציג את הכביסה המלוכלכת ברבים.בעקבותיהן, כך אני מעריכה, יתייצבו עוד שוטרות עם סיפוריהן המטרידים. אך כבר עתה ברור, ואת זה לא יוכל לטשטש גם יועץ התקשורת המבריק ביותר, שאין מדובר בצירוף אירועים מקרי או בכמה עשבים שוטים.מדובר בנגע שורשי. משטרת ישראל חולה. חולה מאוד. ושום פלסטר או אקמול לא ירפאו אותה. כדי לרפא את המשטרה ולהחזיר לשוטריה ושוטרותיה (אלו שלא חטאו במאום) את הגאווה במדיהם הכחולים, ולציבור הרחב את האמון בגוף שאמור לספק לו את ההגנה והבטחון האזרחי, יהיה צורך בניתוח קשה ורדיקלי.

האקלים הארגוני במשטרת ישראל רעיל ומרעיל. כל משטרה היא גוף הירארכי וכך צריך שיהא. אך אין כל הכרח שמשטרה תהיה גוף גברי כל-כך שצמרתו על טהרת הגברים ובתחתית-נשים זוטרות.אין לי כל ספק שהצעד הנכון וההכרחי לריפוי מערכת אכיפת החוק יהיה לגוון את כל דרגות הפיקוד ולאזנן מגדרית. לשם כך ניתן להצמיח מפקדות מן התחתית וניתן גם להביאן מבחוץ. וכן, אני יכולה לחשוב על כמה וכמה שמות של נשים כאלו, אפילו, שומו שמים, כמועמדות למפכ״לות.

ודבר אחרון, לא שכחתי את הדבר הרע שקרה לנו. כיום, כמעט כל אישה שחווה הטרדה מינית במקום העבודה ומעזה לאחר היסוסים רבים להתלונן נשלחת אחר כבוד להגיש תלונה במשטרה. מעסיקים לא ששים להתמודד עם הטיפול בתלונות כאלה, ולרוב גם אין להם הכלים לכך. נשאלת השאלה-כיצד תחוש עתה אישה שמבקשת להתלונן על הטרדה מינית בבואה למשטרה. ספק אם נשים יסכימו בכלל להגיע לתחנת המשטרה - מקום שנתפס עתה בעיניהן כקן צרעות של הטרדה מינית.ומה נמליץ אנו בלשכות המשפטיות של נעמת לנשים הפונות אלינו? האם נרגיש נוח להפנות אותן לשם?

הכותבת היא יו"ר נעמת