לקראת הבחירות הקרבות ומתוך שאיפה להיות המנהיג הבא של ישראל, החל בוז'י הרצוג לקחת שיעורי פיתוח קול שיסייעו לו להישמע סמכותי ושופע ביטחון. על פניו, שינן הרצוג היטב את חומר הלימוד, וככל שמתקדם הזמן הוא מצליח להכריז על "מהפך" בדיקציה ברורה ובליווי תנועת יד כמעט טבעית. אולם הפנמת מדריך "איך צריך מנהיג לדבר" היא רק צד אחד של המטבע. לשעורי הרטוריקה של הרצוג חסר עדיין נדבך משמעותי נוסף וחשוב אף יותר.
בתגובה לפיגוע הדקירה שהתרחש בשבוע שעבר בתל אביב, כתב הרצוג בדף הפייסבוק שלו את הדברים הבאים: "...אין היום תחושת ביטחון לאזרחי ישראל... המציאות הזו חייבת להשתנות. צה"ל, השב"כ והמשטרה יקבלו מאתנו גיבוי מלא למלחמה חסרת פשרות בטרור". על פניו, נראים דברים אלה כמו תעמולת בחירות שגרתית, אולם קריאה קפדנית לעומקם של דברים חושפת ניואנס מענין: הרצוג מבקש לטעון שממשלה בראשותו תדע להשיב את תחושת הביטחון והשקט על כנם, לאחר כשלונה של ממשלת נתניהו בנושא זה. אבל כיצד הוא מציע לעשות זאת? כשהרצוג יהיה ראש הממשלה הוא לא יחלק הוראות והנחיות אלא ייתן גיבוי למקבלי ההחלטות האמתיים - צה"ל השב"כ והמשטרה. דברים ברורים ומדאיגים במידה שווה השמיע הרצוג השבוע בנאום שנשא בפני סטודנטים ממכללת ספיר: "בהמשך להתפתחויות האחרונות בצפון, ברור לי ולכולנו שאנחנו יכולים לסמוך על צה"ל ומערכת הביטחון שיידעו לקבל את ההחלטות הנכונות, ולבצע אותן על הצד הטוב ביותר". האזרח הפשוט נותר נבוך מול אמירה תמוהה זו ושואל את עצמו מה תפקידו של ראש הממשלה לעתיד? מדוע שאנשי ביצוע ופקידים בדרג המקצועי שאמורים להוציא לפועל את מדיניות הממשלה ימלאו את תפקידו של הדרג הנבחר ויקבעו הם את מדיניות הממשלה?
דבריו של הרצוג מעלים חשש שהוא אינו נתפס בציבוריות הישראלית כמי שמתאים לכהן בתפקיד ראש הממשלה. מוטב שהרצוג ילמד שיעור נוסף ברטוריקה פוליטית, ומי מורה ראוי יותר מאשר אמן הנאומים, בנימין נתניהו.
נתניהו מקפיד להדגיש את תפקידו כמקבל החלטות באופן שיטתי גם בנושאים שאינם ביטחוניים. לדוגמא, בנושא העלאת שכר המינימום אמר נתניהו כי "נפגשתי הבוקר עם יושב ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן ועם צביקה אורן, נשיא לשכת התעשיינים. הודעתי להם שהנחתי את משרד האוצר לאפשר העלאת שכר מינימום ל-5000 שקל".
ניתוח כזה של דברי הרצוג עשוי להיראות כדקדוקי עניות, אך התהום הפעורה בין הרטוריקה של הרצוג לזו של נתניהו חושפת בפני המאזין הקשוב את העובדה שהרצוג אינו מוכן עדיין למלא את תפקיד ראש הממשלה, אפילו בעיני עצמו. הלך המחשבה של הרצוג הוא של יו"ר אופוזיציה ולא של ראש ממשלה. בעבר הלא רחוק נתן גם נתניהו גיבוי מהאופוזיציה לפעילותה של ממשלת אולמרט בזמן מבצע "גשמי קיץ" ובמלחמת לבנון השנייה, אבל כראש ממשלה הוא אינו מגבה אלא מנחה ומורה ורק לאחר מכן נותן אמון וגיבוי. אם הרצוג מעוניין לכבוש את הנהגת המדינה, הוא אינו יכול להסתפק במתן גיבוי, עליו לאמץ רטוריקה מתאימה. גיבוי למקבלי ההחלטות הרצוג יכול להמשיך להעניק גם מהאופוזיציה כפי שעשה בזמן מבצע "צוק איתן". ישראל זקוקה למנהיג שיוביל, יקבע ויבקיע דרך חדשה, בין אם יעשה זאת בצפצופים או בשאגות, ולא לחותמת גומי שתגבה את החלטות גופי הביטחון.
הכותב הוא דוקטורנט בחוג למזרח התיכון, אוניברסיטת תל אביב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו