המשוואה "כולם בשביל כולם" נשמעת בהפגנות ובאולפני החדשות כאילו זו משוואה חדשה במתמטיקה שצריך להבין, להפנים ולקבל. שאין ברירה אלא לרוקן את בתי הכלא בישראל מהמחבלים הפלשתינים, ועכשיו.
אין בישראל אדם אחד שליבו לא יוצא למראה תמונות החטופים, סיפורי חיים שנגדעו באכזריות. אחינו ואחיותינו, חיילים, ילדים, גברים, נשים וקשישים, שמתענים ברגעים אלו תחת ידיים מגואלות בדם של חמאסניקים ארורים. הלב כואב והבטן מתהפכת כשחושבים מה עובר עליהם, יום־יום ושעה־שעה. אבל מעל ללב יש ראש.
המשמעות של "כולם בשביל כולם" היא שערפאת רפאיה הארור, שתקף, אנס ורצח את אורי אנסבכר בת ה־20 ב־2019 ביער בירושלים, ייצא לחופשי לצוד קורבנות חדשים.
המשמעות של "כולם בשביל כולם" היא שחכים עוואד ובן דודו אמג'ד, בני המוות שחדרו ב־2011 לבית משפחת פוגל, יסתובבו שוב ברחובות. הם חנקו ודקרו למוות בדקירות סכין רבות את יואב בן ה־10 ואת אלעד בן ה־4, ולאחר מכן פנו לחדר ההורים, נאבקו באב אהוד ודקרו גם אותו למוות בצווארו ובעורפו. גם האם רות ניסתה להיאבק - אך היא נדקרה ונרצחה גם היא. לאחר שיצאו הרוצחים חזר אמג'ד לבית כדי לחפש נשק, וכששמע את בכייה של התינוקת הדס, בת שלושה חודשים - דקר אותה בחוזקה בראשה.
נעצור כאן, אף שהיה אפשר לפרוס את האכזריות של האסירים הפלשתינים על פני עמודים רבים.
שחרור מחבלים הוא שעון מתקתק. מי שרוצח ואונס - ימשיך לעשות כך גם בהמשך. יוסף אל־ח'טיב, מחבל שהשתחרר בעסקת החטופים לפני כשלושה שבועות, כבר הספיק לחזור לסורו ונתפס כשהוא מיידה אבנים לעבר חיילי צה"ל. החיילים תפסו את המשוחרר הטרי, אך נאלצו לשחררו בשל הסכם של ישראל עם חמאס, שלפיו לא יתפסו מייד את המחבלים(!) אם אלו יחזרו לנסות להרוג את חיילינו ואת אזרחינו.
יש דרכים מתוחכמות להפעיל לחצים ואיומים שיגרמו למחבלים לפחד מאיתנו, אך נדמה שלא ניסינו אף אחת מהן. אבל מהרגע הראשון היתה ועדיין מוטלת על הממשלה משימה קשה: למצוא דרכים מתוחכמות להפעיל לחצים ואיומים כדי להחזיר את החטופים, מתוך חשיבה על הכלל
מחבלים הם מחבלים הם מחבלים. ואם זה לא ברור, אפשר להיזכר בתוצאות הטרגיות של עסקת שליט, שבה יצא לחופשי רב־המרצחים יחיא סינוואר. קשה לספור כמה אנשים נרצחו כתוצאה מאותו הסכם אומלל. גלעד שליט הוא חייל יקר, אבל גם כל מי שנרצחו כתוצאה משחרורו הם אזרחים יקרים. שחרור הרוצחים יביא להצלת החטופים בטווח הקצר, ולהפקרת דמם של אזרחים שעוד ישלמו את מחיר השחרור בטווח הארוך. המחבלים מפנימים את המשוואה - כדאי לחטוף, זה משתלם. מי יהיה החטוף הבא?
יש דרכים מתוחכמות להפעיל לחצים ואיומים שיגרמו למחבלים לפחד מאיתנו, אך נדמה שלא ניסינו אף אחת מהן. אבל מהרגע הראשון היתה ועדיין מוטלת על הממשלה משימה קשה: למצוא דרכים מתוחכמות להפעיל לחצים ואיומים כדי להחזיר את החטופים, מתוך חשיבה על הכלל.
זו תהיה החלטה קשה. החלטה שנעשית בשכל, החלטה שמתכללת גם את ההרוגים שעסקה כזו גוררת. החלטה שחושבת על החטיפה הבאה של ילדים ונשים - שהוכחו כמטבע עובר לסוחר. החלטה שלא מנוהלת באמצעות הפגנות בכיכר, החלטה שלא חושבת רק על "עכשיו", אלא גם על ההמשך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו