היום שאחרי

מְדַבְּרִים פֹּה בְּלִי סוֹף עַל "הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי"

כִּי חָשׁוּב לְגַבֵּשׁ אֶסְטְרָטֶגְיָה.

לֹא לִשְׁמוֹר שׁוּם תַּרְחִישׁ עוֹד לְיַד הַמִּקְרֶה

כִּי אָסוּר לְהַרְשׁוֹת עוֹד טְרָגֶדְיָה.

מְגַבְּשִׁים עוֹד מִתְוֶוה, קַבִּינֵטִים דָּנִים

וְחוֹשְׂפִים זְנַב קָצֶה שֶׁל קַרְחוֹן

מְנַתְּחִים מִשְׁוָואוֹת, מְפַצְּחִים מוֹדִיעִין

מְסַמְּנִים רְצוּעוֹת בִּיטָּחוֹן.

אַךְ "הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי" הוּא לֹא רַק מִי יִמְשׁוֹל

בָּרָשׁוּת, בַּגְּבוּלוֹת, בָּרְצוּעָה,

כִּי "הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי" הוּא הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת  

שֶׁקָּרְסָה בְּעִקְבוֹת הַזְּוָועָה.

כִּי הַזְּמַן שֶׁחוֹלֵף בְּיָמִים, חוֹדָשִׁים,

הוּא סִיר לַחַץ שֶׁל סְטְרֶס וְאֵימָה 

הוּא סִיּוּט מִתְמַשֵּׁךְ שֶׁל גְּבָרִים וְנָשִׁים

שֶׁרוּחָם לֹא מוֹצֵאת נֶחָמָה. 

זֶהוּ זְמַן עַרְמוּמִי הַחוֹנֵק בִּכְאֵב

כְּמִשְׁקוֹלֶת כְּבֵדָה, כִּי הֲרֵי 

אֵין לַטְּרָאוּמָה שִׁיעוּר וְהִיא לֹא תִּתְנַדֵּף

בְּאַחַת גַּם בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי.