"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
תנו לנו לרוץ - האחריות עלינו

תנו לנו לרוץ - האחריות עלינו

נגה מרטין
, עודכן

יום שישי האחרון, 7:20: אני וכמה ידידים מתייצבים עם עוד אלפים בשדרות רוקח, מחכים לצפירה שתזניק את מקצה החצי של מרתון ת"א 2015. בשלב זה המרתוניסטים, שזינקו ב־5:45 בגלל החום הצפוי, כבר היו כשעה ו־40 דקות על הרגליים. ההתרגשות היתה באוויר. צחוקים, ריקודים, מוסיקה קצבית, ואז... לדרך.

זו היתה מסיבה של ממש, מסיבה בתנועה, אבל בדיווחים על המירוץ, שהיה מאורגן למופת, לא התייחסו ל־18 אלף רצים ורצות שסיימו את המקצים שלהם בהצלחה. העדיפו להתמקד ב־90 המשתתפים שנזקקו לטיפול כי לא עמדו בחום.

לא החום אשם. כבר רצו מרתונים בתנאים גרועים בהרבה. לפי ההיגיון המוטעה של האנשים שצועקים שבכלל היה צריך לבטל את המרתון (שהופסק בכל מקרה כשהטמפרטורה עברה את קו 28 המעלות), אילו לא היה חם, אף אחד לא היה מתמוטט. זה לא נכון. מרתון טבריה, אירוע ותיק ומכובד, התקיים בינואר בקור של ממש. גם שם אנשים התעלפו. מזג האוויר לא אשם, והמארגנים לא אשמים, והעיריות המארחות לא אשמות. אנשים שמקבלים החלטה לרוץ למרחקים ארוכים עושים זאת על אחריותם בלבד.

זה נכון שלא כל אחד שמחזיק באישור רפואי לרוץ, באמת כשיר ל־42.2 ק"מ. אבל עד כמה אפשר לחטט לאנשים בחיים הפרטיים? האם בעתיד יידרשו הרצים להציג נתונים על כל האימונים שלהם בחצי שנה שקדמה למרתון, בטופס חתום על ידי מאמן מוסמך? זה לא מציאותי ולא נכון. מפיקים אירוע ססגוני והמוני, אז מן הסתם הרבה אנשים ירצו להשתתף בו - כולל אנשים שאולי לא מנוסים ולא מאומנים מספיק, כאלה שלא בילו את השעות הארוכות על הרגליים שמביאות את הרצים לקו הסיום בידיים למעלה ובחיוך רחב. מי שרוצה "רק לסיים" מרתון או חצי מרתון רשאי להירשם ולסבול, גם אם זה מסתיים בקריסה. הריצה לא מסוכנת, באמת שלא. אולי יש רצים שמהווים סכנה לעצמם, אבל הם ילדים גדולים.

רוב האנשים רואים בריצה סבל מתמשך, ולכן קל להם לעשות דמוניזציה של הספורט. גם בהופעות הגדולות בפארק הירקון בקיץ יש התעלפויות, אבל אף אחד לא צועק שאסור להכניס 30 אלף איש למתחם גבעת המופעים. הרשויות לא קוראות לסגור את מקומות הבילוי, אף שיש כאלה ששותים כמויות מסוכנות של אלכוהול בפאבים ובמועדונים. רק הריצה נתפסת כתופעה מסוכנת שחייבים להגביל אותה. אנשים שלא מבינים בספורט הזה מפחדים ממנו.

יותר מ־18 אלף רצו והתעייפו ונורא נהנו ביום שישי. כמה התאכזבו קשות כשלא הורשו לסיים את המרתון. ובסך הכל 90 רצים – חצי אחוז! - התמוטטו. מאחלת להם רפואה שלמה וחזרה מהירה למסלול. אבל בבקשה, אל תתערבו לנו בספורט האהוב. תנו לרוץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...