רק לעיתים נדירות מגיעה מערכת בחירות לשיא הדרמה בלילה הלפני אחרון של פתיחת הקלפיות, ורק לעיתים רחוקות אי הוודאות לגבי התוצאה כה מעורפלת וכה מכרעת. ב־81' דלק מנחם בגין אחרי שמעון פרס, וברגע האחרון נקרתה לידיו איוולתו של דודו טופז שדיבר בכיכר על ה"צ'חצ'חים" של הליכוד. זו היתה הנקודה הארכימדית שבגין ניצל בנאום סוחף לשנות את התיקו לטובתו.
הימין, שהסקרים החלו לבשר לו קשיים, מקווה כי זה מה שיתרחש הלילה באותה כיכר, ויריבים כתומכים יצפו במתרחש כמו בהצגת תיאטרון מעולה. הכל תלוי בנואמים, בקצב, ברעם או בדממה. אם בסופו של יום הבחירות יתגלה מחרתיים פער ניכר לטובת הימין או השמאל בהשוואה לסקרים - תהיה זו הוכחה כי הלילה האחרון היה חשוב מאין כמותו.
אך גם אם הלילה יצוף הימין מחדש, יידרש בנימין נתניהו לחשבון נפש אם ראוי היה להקדים את הבחירות ומדוע לא נשמר יתרונו שבמרוצת המערכה נסק כדי 25-26 מנדטים לליכוד, ונחת. זה יקרה כמה ימים לאחר סגירת הקלפיות. נכון לאמש נראה כי התיקו בין הגושים קרוב מאי פעם גם אם יצחק הרצוג התחזק לעומת הליכוד.
רק שהמסורת של העשור האחרון רומזת כי ברגע האחרון מבצבצת מן הקלפיות הפתעה. מישהו זוכה יותר ממה שניבאו לו הסוקרים. בעיקר שהפעם מתנסה ישראל לראשונה באחוז חסימה גבוה. מי שיפסיד, יעניק בפועל מחצית מקולותיו למחנה שמנגד. אך אם ההפתעה לא תגיע כדי שבירת התיקו לערך, ואם שום סיעה לא תיבלם באחוז החסימה, הבוקר שלמחרת יעודד את הנשיא ראובן (רובי) ריבלין להיצמד למה שהוא ממילא רואה כמהלך הרצוי של ניסיון לתפור ממשלת אחדות.
רק שבינתיים האווירה לוהטת. פרופסור עמירם גולדבלום, מבכירי "שלום עכשיו", חצה קו אדום בהתנסחותו כלפי "אם תרצו". אביגדור ליברמן חזר שוב על המנטרה הכוזבת שאפשר היה לחסל את חמאס, והוא הציע זאת לנתניהו שסירב. אין ממש. לא היה אפשר לחסל בלי לכבוש את רצועת עזה לשנים רבות. ליברמן המתלהם (גם כלפי ערביי המדינה) סבור כנראה כי שיעור חמומי המוח רב מציבור קרי הרוח. צריך לקוות כי הוא טועה.
