הדמוקרטיה הישראלית: הבחירות בעיני שכנינו

מחר יתעוררו ישראל וסביבתה למציאות פוליטית חדשה. יהיו תוצאותהבחירותאשר יהיו, המפה הפוליטית שתתקבל תסמן סוג של שינוי. סביר ששכנותינו הקרובות והרחוקות עוקבות בעניין אחר ההתפתחויות, אולם ספק אם יש בעוקבים כאלה המבינים עד תום את משמעותן של ההתפתחויות. והרי גם לנו כישראלים די קשה להפנים ולהבין עד תום את צפונות המערכת הפוליטית ודרכיה.

ישראל בוחרת ישראל היום:הצטרפו אלינו ליום השידורים המיוחד

יש בשכנינו הנוטים להתרשם מעומק הפילוג והשסעים הפוליטיים והחברתיים כאן ומסיקים מכך על חולשת המערכת הפוליטית, ומכאן על חולשת החברה ומדינת ישראל. יש בהם המביטים בפליאה, ואולי אפילו בקנאה מסוימת, בישראל ומייחלים לתהליכים דמוקרטיים תוססים כאלו במדינותיהם. יש מי שמייחלים לתוצאות מסוימות בתקווה שיהיה בהן כדי לקדם את האינטרסים החשובים להם (בעיקר הפלשתינים). ולבסוף, יש אלו הטרודים כל כך בהישרדותם ובאתגרים מבית, שמידת הקשב שלהם למתרחש כאן נמוכה ממילא.

הכתבה הכי נקראת היום באתר: איך ממשיכים לחיות אחרי אובדן של שלושה ילדים?

נדמה כי אם יש משהו מן המשותף לכל אלו, הוא הקושי בהבנת הדיאלקטיקה של המציאות החברתית-פוליטית בישראל, הסתירה המובנית שמסתתרת לה בין שסעים חברתיים, פוליטיים, דתיים ולאומיים לבין חוסן חברתי ועוצמה לאומית. גם לישראלים לא מעטים קשה להכיל את המורכבות שבסתירה זו ויש בנו הנוטים לפרש התלהמות ודברי בלע גזעניים של ימי בחירות (שאותם בכל מקרה יש לגנות, ובחריפות) כביטוי לשבר העצום ולחולשתה של ישראל כחברה וכמדינה. ואם בנו יש כאלו, אין להתפלא שרבים עוד יותר, המסיקים מסקנה דומה, נמצאים בקרב שכנינו הערבים.

שיפוטם של רבים משכנינו את המציאות הישראלית מוטה, במידה רבה, בשל השימוש במערכת מושגים השאולה מהעולמות המוכרים להם ומהיכרות מאוד שטחית ומוגבלת עם החברה שלנו. את הדמוקרטיה הסוערת והצווחנית הם עלולים לפרש כחולשה וכסימן מעיד להתפרקות, קרובה או מאוחרת. אלא שהדמוקרטיה הישראלית בועטת ותוססת, גם אם היא לעיתים אף מתלהמת, רווית יצרים ובעיקר הנגדות מלאכותיות בין יריבים פוליטיים.

• • •

אחת התופעות המרשימות יותר במערכת הבחירות הזו היא "הרשימה הערבית המאוחדת". זו נוצרה מכוח אילוץ (העלאת אחוז החסימה), אך נדמה כי מעבר לאילוץ זה חל שינוי בקרב האלקטורט הערבי בישראל. רוב מוחלט וגדול של אזרחי מגזר זה מאס בהנהגה שהעדיפה, לשיטתו, את העיסוק בסוגיה הפלשתינית על פני הטיפול במצוקותיו. נדמה כי ההנהגה הערבית הפנימה מסר זה, ובמערכת הבחירות הנוכחית מובילה את הקמפיין הפוליטי על בסיס הדגש להעמקת השתלבותם של ערביי ישראל בחברה ובמדינה על בסיס שוויון.

הבחירות בישראל מעצימות את הניגוד שבין חברה דמוקרטית, פלורליסטית, תוססת ומתקדמת לבין החברות השכנות לה. אלא שבניגוד המתחדד יש גם סוג של סיכון, הנובע מתפיסות שגויות של שכנינו את מהות הדמוקרטיה, החברה ומדינת ישראל בכלל. תפיסות שגויות כאלה עלולות להוביל ארגונים כגון חיזבאללה וחמאס או מדינות דוגמת איראן למסקנות בעייתיות ולפעולות בעייתיות עוד יותר, הנשענות על ההנחה שבשלה העת לפעול, תוך כדי ניצול חולשתה הפנימית של ישראל והפגיעה במעמדה הבינלאומי. שגיאה דומה יכולים לעשות גם הפלשתינים, אם יניחו - במקרה שיצחק הרצוג ייבחר - כי בשלה העת לסחוט ויתורים נוספים ולרשום הישגים בינלאומיים. אם כך ינהגו הפלשתינים, נדע כי לא למדו דבר על ישראל ויוכח שוב כי גם המקסימום שראש ממשלה בישראל מוכן לתת אינו מספק אותם. האחריות תיפול על כתפיהם, וכישלונם ההיסטורי בכל הנוגע למימוש מטרותיהם הלאומיות ימשיך להדהד בראש חוצות.

לפיד חושש מהמחנה הציוני: "בוז'י עושה מכירת חיסול"