האנטישמיות: מחלה שמתפרצת

בקיץ שעבר נסענו לחופשה משפחתית בדרוםאירופה. במהלך שהותנו במלון הלך בננו, דילן, לבריכת השחייה. זמן קצר לאחר מכן שב בריצה לחדר ונראה מוטרד. אדם שהיה בבריכה החל להטיח בו עלבונות. הבטתי בו ולפתע הכתה בי ההבנה הנוראה: הדבר שעשוי היה לעורר את זעמו של האיש הוא שרשרת עם מגן דוד שענד דילן. לאחר שהרגעתי אותו ירדתי לבריכה וביקשתי מהאחראים במקום להראות לי מי האיש שצעק על בני. שוחחנו. זו לא היתה שיחה נעימה. לאחר מכן ישבתי עם בני ואמרתי לו: ״דילן, הרגע חווית לראשונה אנטישמיות״.

אבי, קירק דאגלס, שנולד בשם איסר דניאלוביץ', הוא יהודי. אמי, דיאנה, אינה יהודייה. לא קיבלתי חינוך דתי פורמלי מאף אחד מהם ושני הילדים שלי ושל קתרין זיטה ג׳ונס הם כמוני: גדלים עם הורה אחד יהודי ואחד לא.

בהשפעת חבריו, פיתח דילן לפני כמה שנים קשר עמוק ליהדות וכשהחל לבקר בבית ספר יהודי וללמוד לקראת בר המצווה שלו, התחלתי גם אני להתחבר מחדש לדתו של אבי. חלק מהיהודים אמנם מאמינים שהעובדה שאמי אינה יהודייה הופכת אותי ללא יהודי, אבל אני למדתי שאלה ששונאים לא מתעסקים בהבחנות דקות כאלה.

האנטישמיות היא כמו מחלה רדומה שמתפרצת עם כל טריגר פוליטי. לדעתי, יש שלושה גורמים שאחראים לכך שהתופעה מתעוררת עכשיו בתנופה מחודשת. ראשית, באופן היסטורי, האנטישמיות תמיד הופכת ארסית יותר בכל תקופה ובכל מקום שבהם הכלכלה נמצאת במצב רע, ויש שמוצאים את היהודים כשעיר לעזאזל נוח יותר מאשר ההתמודדות עם המקור האמיתי של הבעיות.

סיבה עמוקה נוספת לאנטישמיות נובעת משנאה לא רציונלית ושאינה במקומה למדינת ישראל. הרבה יותר מדי אנשים מתייחסים לישראל כאל מדינת אפרטהייד ומאשימים בני דת שלמה באחריות למה שבעיקרו של דבר הן החלטות פנימיות הנוגעות למדיניות לאומית. האם יש מי שבאמת מאמין שהקורבנות החפים מפשע שנפגעו בחנות הכשרה בפאריס או בבר המצווה בדנמרק אחראים למדיניות הישראלית־פלשתינית או לבניית התנחלות במרחק של אלפי קילומטרים משם?

הגורם השלישי הוא דמוגרפיה פשוטה. אירופה מהווה כעת בית ל־25 או ל־30 מיליון מוסלמים, פי שניים מכלל האוכלוסייה היהודית בעולם כולו. בתוך כל קהילה דתית כה גדולה תמיד יהיו שוליים קיצוניים, אנשים שהקצינו והם מונעים משנאה, ובתוך כך דוחים את כל הערכים שאליהם דתות צריכות להטיף: כבוד, סובלנות ואהבה. אנחנו רואים כעת את ההשפעה המוגברת של הגורם הקטן והמוקצן הזה.

זו אחריותם של המנהיגים הפוליטיים שלנו. ראש ממשלת צרפת, מנואל ואלס, הבהיר כי האנטישמיות מהווה פגיעה במוסר וברוח של צרפת, וכי מעשי אנטישמיות אלימים כמוהם כפשע נגד כל העם הצרפתי, ויש להתמודד עימם, להיאבק בהם ולשים להם סוף. גם על המנהיגים הדתיים שלנו מוטלת אחריות לקום ולדבר נגד השנאה, והאפיפיור פרנסיסקוס רתם את כוחו העצום כדי להבהיר את עמדתו שלו ואת עמדת הכנסייה הקתולית באומרו: ״זוהי סתירה שנוצרי הוא אנטישמי. שורשיו יהודיים. עלינו לגרש את האנטישמיות מליבם ומחייהם של כל איש ואישה״.

גם על האזרחים הרגילים מוטלת האחריות לנקוט פעולות. חברים בקהילה המוסלמית של אוסלו הצטרפו אל חבריהם בנורבגיה ויחד הם יצרו טבעת של שלום בבית כנסת מקומי. פעולות כאלה מעוררות בי תקווה - הן שולחות מסר שיחדיו אנחנו יכולים לעמוד נגד השנאה כלפי העם היהודי.

אז זהו האתגר שלנו בשנת 2015, וכולנו חייבים להיענות לו. הבן שלי חזק. הוא בר מזל לחיות במדינה שבה האנטישמיות נדירה. אבל כעת גם הוא למד את הסכנות שהוא, כיהודי, מתמודד עימן. זה לקח שהלוואי ולא הייתי צריך ללמד אותו, לקח שאני מקווה שלעולם לא ייאלץ ללמד את ילדיו.

רכש גרזן, ויצא לרצוח שוטרות מג"ב