מימונה: זוהי ישראל היפה

במוצ"ש נחגוג את ליל המימונה המסורתי, שבו שוב ייפתחו לרווחה 100 אלף בתים ולבבות של יוצאי צפון אפריקה להמוני בית ישראל. מארחים ומתארחים יסבו לשולחן התקרובת, יברכו איש את רעהו ב"תרבחו ותסעדו" (תזכו ותצליחו), ישירו, יזמרו וישיחו את לבבותיהם אלה לאלה.

כבר לפני יותר משלושה עשורים, מפעל "הדלת הפתוחה - תרבחו ותסעדו" שימש עבורנו פלטפורמה נאותה, שאיפשרה לנו לחשוף את פניה האמיתיות של יהדות מרוקו ולהבליט את ערכיה ומורשתה, וכקהילה מכניסת אורחים. אמר על כך הנשיא החמישי, יצחק נבון: "עתידה להיכתב ההיסטוריה החדשה של מדינת ישראל ותישאל השאלה: מי היו הגורמים ששיפרו את דימויה של יהדות מרוקו בעיני עצמה ובעיני החברה הישראלית, היקהו במקצת מהקיטוב בעם, זקפו גו וקומה של יהדות זו, ואיפשרו לציבור הרחב להתוודע אליה, כבעלת ערכים? המימונה היתה גורם דומיננטי בשינוי הדימוי של יהדות מרוקו לטובה".

אביא מעשה אחד מיני רבים: משפחת שאול ז"ל ומוניק אסולין ישבו שבעה על מות בנם, שנקטף בדמי ימיו. הגעתי לביתם בבית הכרם בירושלים, לנחמם. במקום הבחנתי בידיד־מכר שלי ואמרתי לו: "רבי משה, מה עושה כהן בבית הקברות?" היה זה משה לנדוי, נשיא בית המשפט העליון, והוא ענה: "אתה סם בן־שטרית 'אשם'! אתה שידכת את משפחתי למשפחת אסולין והתארחנו בביתה בליל המימונה, ומאז אנו נוהגים לבקרם בביתם והם בביתנו. לכן, אך טבעי בעינינו, שנשב עימהם בשעת ימי אבל על בנם, שהיה לנו כבן".

יאיר גרבוז, שחירף וגידף אותנו - אנשי קהילות המזרח - כינה אותנו בשמות גנאי; כעובדי אלילים המשתטחים על קברי צדיקים, מנשקי קמעות ומזוזות, רואה הוא בנו "קומץ". כלומר, קבוצה מפגרת וזניחה בחברה הישראלית. אני קורא לו: הואיל נא בטובך להתארח בליל המימונה באחת מרבבות הבתים הפתוחים, תגיע ללא כל הזמנה מוקדמת, התוודע לקהילה אצילת נפש ואוהבת אדם. מובטחת לך קבלת פנים אוהבת, ואולי תשנה את דעתך עליה ותכפר על עוונך. פרט קטן: בל תשכח לנשק את המזוזה של דלת מארחיך, כמנהג בני המקום.

אוסיף: קדם לך גרבוז העיתונאי אמנון דנקנר המנוח, אשר במאמרו המפורסם לגנאי "אין לי אחות, אין לי אחים!" כינה את בני עדות המזרח "בבונים הנושכים בצווארו, אלה שקילקלו לו את התרבות של היינה ופרויד, אנשים נעדרי תרבות, כי אינם מגיפים תריסים בין שתיים לארבע אחר הצהריים" ועוד. ביוזמת ידידי, השדרן דן כנר, הוזמנתי על ידי מנכ"ל רשות השידור לשעבר, יוסף לפיד ז"ל, לעימות ברדיו מול דנקנר. בעימות הוכחתי את כותב המאמר על דבריו המעליבים, ובין היתר אמרתי לו כי כמו רבנים והוגי דעות יהודים במזרח אירופה, גם אבות אבותיי במרוקו עסקו בפילוסופיה היהודית, במחשבת ישראל, בשקלא וטריא, בפסיקה ההלכתית ובחידושים, בשירה ובפיוט. 

יהדות מרוקו הוציאה מקרבה גדולי תורה ומורי הלכה, סופרים ומשוררים. את העימות סיימתי בנימה מפויסת: "אמנון ידידי, תרצה או לא תרצה, אחיך אני! הנני עצם מעצמותיך ובשר מבשרך, וכפי שלא תרצה להיפרד מאחד מאיבריך, כך לא תוכל להיפרד ממני". בצאתנו מהעימות הפצרתי בו להתארח בליל המימונה בקרב אחת המשפחות שלנו. לזכותו יאמר, הוא נענה בחיוב, ומאז, אמנון שינה את דעותיו.

מן המפורסמות, שבמרוקו כולם מבקרים אצל כולם בליל המימונה. גם למי שהיו דין ודברים עם חברו במהלך השנה שחלפה, הם מבקרים הדדית איש בבית רעהו, ללמדנו, שבלילה זה הכל נסלח ונמחל.

זאת אף זאת, בקהילות אחדות, נהגו משפחות להיוועד ביניהן בלילה זה ומייעדות את בניהן לבנותיהן, כדי שבבואם לפרקם יינשאו ביניהם. ללמדך, שאין לילה מוצלח לזווג בו זיווגים, כמו ליל המימונה. תרבחו ותסעדו!