"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לגלות מחדש את סיפור העלייה מאתיופיה

,עודכן

בשבועות האחרונים אנו עדים לזעקתה הכואבת והצודקת של הקהילה האתיופית, זעקה שמתפרצת מעמקי הלב והנשמה. אי אפשר להתעלם מהתחושות העולות בזמן שאני מתכוננת לטקס יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו על אדמת סודאן בדרכם לישראל, שבו אשתתף הערב עם חניכותיי בנוער העובד והלומד.

עד כמה האופן שבו מלמדים ומספרים בארץ על ההיסטוריה של הקהילה האתיופית, מדביק ומשמר סטריאוטיפים שממקמים אותנו במקום נחות בהיסטוריה של העם היהודי? ההתעלמות ארוכת השנים מהמורשת הציונית העמוקה של יהדות אתיופיה ומגיבורי העלייה הזו היא הבסיס לתחושת העליונות שקיימת כלפי יוצאי אתיופיה בישראל. הרי מי מכיר את פרדה אקלום? יונה בוגלה? תאמרת עמנואל? בשבילי הם המופת להגשמה ציונית. אותה הגשמה ציונית שלא מלמדים בבתי הספר.

הגיע הזמן לספר את סיפור העלייה של יהדות אתיופיה כפי שהוא קרה באמת. הגיע הזמן לחנך ולספר כי לא היתה "הצלה", אלא שיתוף פעולה שיצרו מנהיגים ציונים מהקהילה האתיופית עם מדינת ישראל ושליחיה. מנהיגים, כמו פרדה אקלום, הם שהלכו ימים ושבועות ופרצו את נתיב ההליכה מאתיופיה לסודאן, הובילו והנהיגו את בני הקהילה במשך שנים רבות, ושילמו מחירים גבוהים במטרה לעלות לארץ האבות ולהתייחד עם אחינו היהודים מכל התפוצות. נרטיב ה"הצלה" של הממסד כלפי יהדות אתיופיה, שטופח על ידי מדינת ישראל למשך שנים, ביסס את התפיסה כי מדובר בעלייה נחותה משאר העליות, שהיתה זקוקה לעזרת המוסדות על מנת להגיע לציון.

אבל יש עוד דרך לתקן. בשנים האחרונות אני מדריכה בני נוער, יוצאי העדה, ורואה בהם את האפשרות לשינוי. כשאני נפגשת עם חניכים בני 15 לקראת יום הזיכרון, אני רואה בעיניהם את עצמי לפני שלוש שנים. כמוהם, גם אני הייתי חסרת מילים, חסרת הבנה, כעוסה, אך מלאת רגש ותקווה. אני רואה אותם מגלים את עצמם מחדש, את המשפחה שלהם ואת סיפור העלייה הייחודי לה. שומעת מהם שחזרו הביתה מהפעולה והתיישבו בפעם הראשונה עם אמא ואבא לשיחה ופיזרו את הערפל מעל העבר שלהם: חניך שמגלה שאבא שלו אסיר ציון, חניכה שמתעדת את סיפור עלייתה של אמה ומעבירה על כך שיעור לכל כיתתה, חניכה שמדליקה משואת זיכרון עם אביה בטקס לזכר בני דודתה שנספו בדרך, קבוצה שמעבירה טקס לכל החניכים בסניף ועוד סיפורים רבים.

אם רוצים לראות שינוי אמיתי, צריך להתחיל ללמוד מהכוח של הקהילה ולהשתמש בכוח החינוך, כדי להחזיר את הכבוד שכמעט אבד לקהילה.

הכותבת היא מדריכה בנוער העובד והלומד, ממארגנות טקס הנעילה ליום הזיכרון ליהודי אתיופיה אשר נספו בדרכם לישראל, שייערך הערב באמפי נתניהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר