לגלות מחדש את סיפור העלייה מאתיופיה

בשבועות האחרונים אנו עדים לזעקתה הכואבת והצודקת של הקהילה האתיופית, זעקה שמתפרצת מעמקי הלב והנשמה. אי אפשר להתעלם מהתחושות העולות בזמן שאני מתכוננת לטקס יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו על אדמת סודאן בדרכם לישראל, שבו אשתתף הערב עם חניכותיי בנוער העובד והלומד.

עד כמה האופן שבו מלמדים ומספרים בארץ על ההיסטוריה של הקהילה האתיופית, מדביק ומשמר סטריאוטיפים שממקמים אותנו במקום נחות בהיסטוריה של העם היהודי? ההתעלמות ארוכת השנים מהמורשת הציונית העמוקה של יהדות אתיופיה ומגיבורי העלייה הזו היא הבסיס לתחושת העליונות שקיימת כלפי יוצאי אתיופיה בישראל. הרי מי מכיר את פרדה אקלום? יונה בוגלה? תאמרת עמנואל? בשבילי הם המופת להגשמה ציונית. אותה הגשמה ציונית שלא מלמדים בבתי הספר.

הגיע הזמן לספר את סיפור העלייה של יהדות אתיופיה כפי שהוא קרה באמת. הגיע הזמן לחנך ולספר כי לא היתה "הצלה", אלא שיתוף פעולה שיצרו מנהיגים ציונים מהקהילה האתיופית עם מדינת ישראל ושליחיה. מנהיגים, כמו פרדה אקלום, הם שהלכו ימים ושבועות ופרצו את נתיב ההליכה מאתיופיה לסודאן, הובילו והנהיגו את בני הקהילה במשך שנים רבות, ושילמו מחירים גבוהים במטרה לעלות לארץ האבות ולהתייחד עם אחינו היהודים מכל התפוצות. נרטיב ה"הצלה" של הממסד כלפי יהדות אתיופיה, שטופח על ידי מדינת ישראל למשך שנים, ביסס את התפיסה כי מדובר בעלייה נחותה משאר העליות, שהיתה זקוקה לעזרת המוסדות על מנת להגיע לציון.

אבל יש עוד דרך לתקן. בשנים האחרונות אני מדריכה בני נוער, יוצאי העדה, ורואה בהם את האפשרות לשינוי. כשאני נפגשת עם חניכים בני 15 לקראת יום הזיכרון, אני רואה בעיניהם את עצמי לפני שלוש שנים. כמוהם, גם אני הייתי חסרת מילים, חסרת הבנה, כעוסה, אך מלאת רגש ותקווה. אני רואה אותם מגלים את עצמם מחדש, את המשפחה שלהם ואת סיפור העלייה הייחודי לה. שומעת מהם שחזרו הביתה מהפעולה והתיישבו בפעם הראשונה עם אמא ואבא לשיחה ופיזרו את הערפל מעל העבר שלהם: חניך שמגלה שאבא שלו אסיר ציון, חניכה שמתעדת את סיפור עלייתה של אמה ומעבירה על כך שיעור לכל כיתתה, חניכה שמדליקה משואת זיכרון עם אביה בטקס לזכר בני דודתה שנספו בדרך, קבוצה שמעבירה טקס לכל החניכים בסניף ועוד סיפורים רבים.

אם רוצים לראות שינוי אמיתי, צריך להתחיל ללמוד מהכוח של הקהילה ולהשתמש בכוח החינוך, כדי להחזיר את הכבוד שכמעט אבד לקהילה.