רציונליזציה של עצלנות

בבית הספר אנחנו מתייגים את הילדים ומסמנים להם מראש את עתידם - מי למסלול עיוני ומי למקצועי, מי למגמה הומאנית ומי לריאלית. אנחנו מוותרים מראש למי שכישרונו מתגלה מעט באיחור, סוגרים דלתות בפני מי שטרם יודע לבחור ובעיקר שמים איקס גדול בפני מי שקצת קשה לו. אנחנו ממהרים לסווג ולמיין, לא לוקחים סיכון ולא נותנים סיכוי.

פספסנו את ההזדמנות ללמוד מהעלייה הרוסית המופלאה. היא הביאה לכאן מחדש את השאיפה למצוינות במתמטיקה ובמוסיקה, בספורט ובספרות, במדעים ובריקוד. זו תפיסה לפיה לא רק יחידי הסגולה הם גאונים, אלא כל אדם הוא איש אשכולות, השואף למצוינות במגוון של תחומים שכל אחד מהם מחייב להתאמץ, להשקיע, להתאמן ולתרגל, בהתמדה ובהקפדה.

אבל אנחנו מפרידים ומפלגים, ובעיקר מוותרים לעצמנו ולילדינו בקלות. "אל תתאמץ יותר מדי, ילדי" אנחנו אומרים כשקצת קשה לו בלימודים ומשליכים עליו את טראומת המתמטיקה שלנו: "הוא לא חומר של חמש יחידות", מסביר רכז המקצוע, "זה לא לבנות", ממליצה היועצת לתלמידה המתלבטת. ומנהל בית הספר מסכם: "ראו אותי, בוגר ישיבה, קצין בצבא ולכל זה הגעתי עם שלוש יחידות".

מעגל הקסמים הזה מגיע לפתחם של התלמידים ובשלל תירוצים הרציונליזציה של העצלנות נשמעת כך: "תשעים בארבע יחידות יותר טוב משבעים בחמש יחידות', ואחר כך: "אשלים בגרויות כבר אחרי הצבא". ולקינוח: "הרי בשביל מה אצטרך בחיים משוואה ריבועית". בראש מורם הם מוותרים על תעודת בגרות איכותית ומגדילים את הסיכון שימשיכו להישען על ההורים גם שיהיו מבוגרים.

טיעון הנגד החזק הוא שלא כולם יכולים ולכן לא כולם צריכים ללמוד מתמטיקה בכלל, וברמת חמש יחידות בפרט. המצדדים בו אומרים שאם נניח שכולם יכולים, ונדחוף אותם בכוח, הם יסבלו לשווא. בדרך זו נוריד את הרמה ונפגע במוכשרי המתמטיקה "האמיתיים". הם גורסים שגישת "אנשי האשכולות" כבר לא רלוונטית בעידן הגוגל, שבו איש תחת גפנו ומתמחה בתחום הספציפי שלו.

אני רוצה לצעוק שטיעון מסליל שכזה גורם להרחבת פערים בחברה שלנו. בישראל ישנם תלמידים רבים שרוצים ויכולים להצטיין בלימודים ולהצליח בחיים, אך הם קוטלגו ושוכנעו מוקדם מדי שאין להם סיכוי. אנחנו חייבים לעכל ולהפנים שהפוטנציאל למצוינות נמצא במרכז ובפריפריה, בנות ובנים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים וזו זכותם הבסיסית וחובתנו המוסרית להעניק להם הוראה איכותית.

לרבים מהם אין קשרים ופרוטקציה, רק המצוינות בלימודים תאפשר להם מפתח לעתיד טוב יותר. נכון, לא כולם יהיו מדענים ומהנדסים ולא יפתחו תרופות, טכנולוגיות או אפליקציות חדישות, אבל המדינה שלנו זקוקה לעוד רבים נוספים כאלו. כמו שמי שגר בהוליווד טוב לו אם הוא מוכשר במשחק ובתסריטאות, כך ידע ומיומנות במתמטיקה ובמדעים יפתחו דלתות למי שגר בישראל.

כשהם מתאמנים ומזיעים באימוני הספורט ובחוגי ההכנה לצבא, אנחנו גאים בהם. כשהם מתרגלים פעם אחר פעם בחוגי המוסיקה והבלט, אנחנו דוחפים אותם להמשיך. לכן הגיע הזמן שנחליף דיסקט ונתחיל להתייחס להצטיינות בלימודים שלהם בדיוק באותה דרך. אז במקום לוותר להם ולקטלג אותם, בואו נאמין שהם יכולים, נעודד אותם להתאמץ ונתמוך בהם במעלה הדרך.

הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ וחבר ועד החינוך הלאומי