האקדמיה הישראלית: קללת האחידות

עם תחילתה המאוחרת של שנת הלימודים האקדמית באוניברסיטאות, ראוי לעמוד על קללת האחידות שהיא אחד הכשלים הבולטים באקדמיה. נזכיר כי קללת האחידות קיימת ברמות שונות גם במרחבים אחרים. בשנה שקדמה למלחמה היה זה הרכב ביהמ"ש העליון שעמד במוקד תשומת הלב הציבורית בנוגע לשאלת רמת האחידות בין חבריו. על התקשורת הממסדית כבר נאמר הכל בהקשר זה. בשנה שלאחר המלחמה סביר שאת תשומת הלב תתפוס סוגיית האחידות בהרכב יחידות מסוימות ובמטכ"ל.

המודעות למתרחש באקדמיה עלתה לאחרונה שוב בעקבות האירועים האנטישמיים החמורים בקמפוסים האמריקניים, במיוחד לאחר מופע האימים של נשיאות שלוש מהאוניברסיטאות היוקרתיות בשימוע בקונגרס. הכשלים באוניברסיטאות האמריקניות הם רבים, ולצורך דיוננו נתמקד רק בקללת האחידות.

לאחר תהליכי עומק של שנים, החלוקה הבסיסית בציבור האמריקני בין דמוקרטים לרפובליקנים, בין ליברלים לשמרנים, נעלמה כמעט לחלוטין מהאוניברסיטאות. השמרנים הפכו למיעוט זניח ושולי במקרה הטוב, ולא קיים כלל במקרה הגרוע. בתחומים מסוימים גם ליברלים מתונים הופכים למיעוט, ואת מקומם תופסים פרוגרסיבים רדיקליים. דווקא במרחב האקדמי, שבו יותר מכל מרחב אחר נדרש סיעור מוחות תמידי בין גישות ועמדות שונות ומנוגדות, התבססה קללת האחידות והחדגוניות המחשבתית.

המצב באוניברסיטאות בישראל אינו חמור כמו באוניברסיטאות בארה"ב, אך קללת האחידות, ולצידה ייצוג יתר לשמאל רדיקלי, ניכרים היטב גם בישראל. מאמצים רבים, לדוגמה, נדרשים כדי למצוא פרופסור פעיל במדעי החברה המזוהה כימני וכאיש המחנה הלאומי. גילוי נאות: כותב שורות אלה שימש לא פעם עלה תאנה כזה במגוון פאנלים במהלך השנים, זאת רק במקרה שלמארגני הכנס בכלל היה אכפת שיהיה ייצוג מינימלי כזה.

לעומת זאת, הסטודנטים יפגשו מאות מרצות ומרצים מקבוצת "אקדמיה לשוויון", שלטענתה היא "ארגון החותר לקידום שוויון וייצוג באקדמיה של כל הציבורים החיים בישראל". אלא שגם ב"שוויון" לכאורה יש היררכיה, ולא כולם זכאים לו. אל תטרחו לחפש ברשימת הסובלים מאי־שוויון מרצים ימנים לדוגמה. הם לא נכללים בזכות לשוויון, לעומת הפלשתינים המובילים את רשימת הסובלים מאי־השוויון. הקבוצה גם מיהרה להצטרף לעשרות ארגוני שמאל רדיקלי, בקריאה לנשיא ביידן לפעול כדי למנוע את המשבר ההומניטרי בעזה.

בקיץ שלפני המלחמה החליט הרוב המכריע (כ־90%!) של חברי הסגל באוניברסיטאות לתמוך בשביתה של האקדמיה על רקע הרפורמה המשפטית. לא על רקע תנאי תעסוקה וסכסוך עבודה או פגיעה בחופש האקדמי; שביתה פוליטית לא חוקית נגד הרפורמה

הוויכוח הפנימי סביב הרפורמה המשפטית הדגים היטב את קללת האחידות. בפברואר 2023, תחת הכותרת "איך זה שכל האקדמיה המשפטית מדברת בקול אחיד?", תיאר נטעאל בנדל בעיתון זה את התופעה. זו לא רק האחידות, אלא גם ההתקפות הבוטות על מי שמעז לחרוג משורת המקהלה, התנהגות שנלמדה מהקמפוסים בארה"ב. כאשר באחד הכנסים עלה לדבר נציג התומך ברפורמה, השקט ששרר הופר בקריאות ביניים של לא אחר מאשר שופט העליון בדימוס חנן מלצר.

בקיץ שלפני המלחמה החליט הרוב המכריע (כ־90%!) של חברי הסגל באוניברסיטאות לתמוך בשביתה של האקדמיה על רקע הרפורמה המשפטית. לא על רקע תנאי תעסוקה וסכסוך עבודה או פגיעה בחופש האקדמי; שביתה פוליטית לא חוקית נגד הרפורמה.

אחד השינויים הנדרשים באקדמיה הוא קידום מגוון הדעות בקרב סגל המרצים בכל הנושאים והתחומים. לא ייתכן שהמרחב שבו נדרשים יותר מכל סיעור מוחות ודיאלוג בין גישות ועמדות, יסבול מקללת האחידות. לא מן הנמנע שציבור הסטודנטים, שחלקו יחזור מהמלחמה הקשה והארוכה, יגלה יותר עניין מבעבר ויעורר בעצמו, בכיתות, את הביקורת על התופעה, ויעלה את הדרישה להסיר או לפחות למתן את קללת האחידות באקדמיה.