"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
איכות ההוראה: "הסרדינים" אינם הכל

איכות ההוראה: "הסרדינים" אינם הכל

אסנת הבר קוטון
, עודכן

דו"ח מקינזי, שדן בגורמים להצלחת מערכות החינוך הטובות בעולם, קובע: ״מבינים בהן שהדרך היחידה לשפר תוצאות היא לשפר את ההוראה. למידה מתרחשת בחיבור בין תלמידים למורים, ועל כן שיפור הלמידה פירושו שיפור איכות החיבור״. משפט המפתח הזכור והמצוטט מהדו"ח הוא ״איכותה של מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה".

עוד מציין הדו"ח ש"אם שני תלמידים ממוצעים בני 8 ילמדו עם מורים שונים - האחד מעולה והאחר גרוע - הם יפתחו בתוך שלוש שנים פער של יותר מ־50 אחוזונים ביניהם. לשם השוואה, הקטנת מספר התלמידים בכיתה מ־23 ל־15 משפרת את ביצועיו של תלמיד ממוצע בשמונה אחוזונים לכל היותר" (מקנזי, 2007).

מקנזי לא נתנו כאן דעתם על כיתות של 40 תלמידים, וללא ספק מדובר במשתנה רב משקל. אבל השאלה הנשאלת היא האם מתוך כלל המרכיבים הבונים את חוויית המשתמש של הילדים שלנו בבית הספר, מספר התלמידים בכיתה הוא הפרמטר המשמעותי והמכריע?

מה קורה בבית הספר כמקום, כבית לתלמידים ולמורים? מהו המשקל הסגולי של בתי ספר שבהם יש שש או 12 כיתות בשכבה, שבכל אחת מהן רק 32 תלמידים, עבור מורים ותלמידים? מה קורה לילדים בגיל חטיבה או תיכון כשהם יוצאים להפסקה עם עוד 1,500 תלמידים? איך מרגיש ילד בגיל בית ספר יסודי בהפסקה עם עוד 800 ילדים? מתי בפעם האחרונה מישהו מאיתנו עמד 20 דקות בקהל בסדר גודל כזה, וחשב שהוא בשליטה? מי יכול להכיר או לראות את כולם? איך אפשר להגן עליהם שם? באיזה מצב צבירה הם חוזרים משם לכיתה?

בהתחשב במספר ההורים הפעילים של כל ילד, בית ספר כזה מחויב לתת מענה שוטף ויומיומי לאלפי אנשים, במציאות ישראלית הטרוגנית, רווית קונפליקטים, מול תלמידים בעלי רקעים, דרישות, יעדים וצרכים משתנים. על כל אלה מחויב בית הספר לשמר ולתחזק צוותי הוראה גדולים שמתבקשים לעמוד מול ולרשות כל הקהל הרב והחשוב הזה.

מדוע המשתנה הכמותי הבודד הפך לחזות הכל - כפי שמצטייר מ"מחאת הסרדינים" - במנותק ממשקל החוויה הבית-ספרית הכוללת? האם גודל הכיתה הוא היחידה המשמעותית להוראה איכותית? מה על גודל בית הספר או על היכולת שלו לתמוך בקהילת הלומדים, המורים וההורים באופן מכבד? בסוף היום רובנו, כנראה, נעדיף מורים אכפתיים ויצירתיים, המתוחזקים רגשית ומקצועית, עם קצת יותר ילדים בכיתה, על פני כל אופציה אחרת. השאלה הנשאלת היא האם המחאה החשובה הזו אינה ממסכת על הקושי האמיתי של מערכת החינוך בבתי הספר הגדולים לאתר, לאתגר ולשמר את כוחות ההוראה האיכותיים ביותר?

הכותבת היא מנכ"לית רשת החינוך אנקוריטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...