הדו"ח: ולאן נעלם חמאס?

במסקנותיה של ועדת החקירה של האו"ם לאירועי "צוק איתן" ניכרת בהחלט המגמה המוטה נגד ישראל כמעט בכל פרק ופרק. אך הרכיב הבולט בהיעדרו, ובכך עדותו למשוא הפנים של הוועדה, בא לידי ביטוי בעיקר בהתייחסותה המעורפלת לגורם האחראי להפרות של החוק הבינלאומי - "הקבוצות הפלשתיניות החמושות".

קורא בלתי מיומן ישאל מי עומד מאחורי אותן קבוצות, אך גם אלו בינינו הבקיאים יותר בעובדות מבינים כי ללא ציון מפורש של השם ובהיעדר הטלת אשמה מפורשת על חמאס, ארגון הטרור אינו נושא למעשה בשום אחריות רשמית, אינו עומד לביקורת בינלאומית ועל כן לא ייאלץ לשלם מחיר מדיני, תדמיתי או אחר. בוודאי לא במידה מספקת.

השם חמאס מוזכר בדו"ח רק פעמים מעטות, ובעיקר במסגרת ציטוטים מפי גורמים ישראליים המעלים האשמות "לכאורה". אך ברובן המכריע של ההתייחסויות להפרה אפשרית של המשפט הבינלאומי מהצד הפלשתיני, מייחס אותן הדו"ח ל"קבוצות חמושות", על פניו עלומות.

במספר אזכורים מועט יחסית ניתן אמנם למצוא את גדודי עז א־דין אל־קסאם, אך זיהוים כזרוע הצבאית של חמאס נעשה פעם אחת בלבד וזאת רק בשלבים מאוחרים של הדו"ח (עמ' 130). האזכור הוא כללי ואינו מפרט את כפיפותה של הזרוע הצבאית לחמאס, אחריותו לפעילותה וכיוצא בזה. ניכר כי מנסחי הדו"ח יצאו מגדרם להפריד בין "הקבוצות החמושות", כהגדרתו, תוך יצירת ערפול המאפשר את אי הטלת האחריות הישירה על חמאס.

בפעם היחידה שבה מפנה הדו"ח אצבע מאשימה לעבר חמאס, הוא עושה זאת בהקשר של הוצאתם להורג של 21 משת"פים פלשתינים, 16 מתוכם הוצאו מתוך בתי הכלא. אך גם כאן לא מועלות טענות ישירות כלפי חמאס, אלא ציון גדודי אל־קסאם כזרוע הצבאית, לצד אזכור הודאתם הוולונטרית במעשה. במשפט כמעט אגבי מציין הדו"ח כי נראה שאותן הוצאות להורג נעשו בידיעתן של "הרשויות המקומיות בעזה". מיהן אותן רשויות? והאם ייתכן שהאסירים נלקחו מתוך בתי הכלא של חמאס ללא הוראתו המפורשת? האם ייתכן שוועדת החקירה אשר מונתה לחקור ביסודיות את האירועים פשוט פיספסה את העובדה שחמאס הוא השולט דה פקטו בעזה, שהוא וגדודי אל־קסאם הם אחד ושחמאס הוא האחראי לפעילותו ולמעשה אחיזתו חולשת על כל אורחות החיים ברצועה?

האם ועדה ראויה וחסרת משוא פנים היתה נמנעת מלהכריז על חמאס כארגון טרור, ועל פעילותו כפשע מלחמה בכל אחד ואחד מהסעיפים (תקיפה מכוונת של אזרחים, חטיפה ורצח, לחימה מתוך מבנים אזרחיים, הוצאה להורג ללא משפט ועוד)?

שמו של חמאס אינו מקושר ישירות לאף אחת מההפרות הבוטות הללו. האם זה פלא שחמאס בירך על הדו"ח? היעדר ההתייחסות המפורשת בולט יותר מכל בפרק המסקנות. דרישות הדו"ח כלפי ישראל ארוכות ומפורטות, ומנגד שבה וחוטאת הוועדה כלפי המנדט שניתן לה ומפנה את מקצת מסקנותיה כלפי שלושה גורמים: הרשות הפלשתינית, "הרשויות בעזה" ו"קבוצות החמושים הפלשתיניות".

הכותבת היא מנהלת הפורום המשפטי הבינלאומי