כמו הרוח הקיצית המפתיעה בעונה לא לה, כך פוגשים אנו את ז'בוטינסקי ברחוב באיחור אופנתי של 75 שנה. אחרי עשרות שנים לפטירתו, היתה לו עדנה. כתרים רבים קושרים לו מימין ומשמאל, בכחול ובאדום. "הוא לא היה נותן", "הרסתם את משנתו", "מבזים את זכרו", "אנו ממשיכי דרכו" - מה לא נאמר בשמו, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.
ז'בוטינסקי של שוויון והדר הוא גם ז'בוטינסקי של לחימה חסרת פשרות למען החזקת כידון וחרב במלחמה על האמת היהודית. ז'בוטינסקי המחזאי הקוסמופוליטי היה בראש ובראשונה חולם ונביא למען עמו. מניפת דעת גדולה היתה לו, קשת של תרבויות התחוללה בתוך נשמתו הסוערת והמעצבת דורות, אך דווקא בשל כך יש חשיבות מכרעת להבנת העיקר שבמשנתו.
בדורנו הרב תרבותי כל עמדה פוליטית יכולה להרכיב את משקפיו העגולים וללבוש את חליפתו המחויטת ולומר בקול גדול: אנו ממשיכי דרכו. חד"ש יבליטו את משנתו הסוציאליסטית, מרצ את משנתו האזרחית והעבודה תחזיק את יחסו אל דתם - הדמוקרטיה. אך למען האמת, זהו עיוות אידיאולוגי שמגלה טפח ומסתיר טפחיים ממשנתו.
ז'בוטינסקי היה ראשית לכל לוחם פורץ דרך שלא פחד מאימת הרוח הנושבת. הוא פעל ללא לאות למען הזכות ההיסטורית והציונית של העם היהודי בארצו. כן, העם היהודי בארצו. זהו הסדר הנכון וזו הסיבה שלשמה נתכנסנו מהתפוצות במאה האחרונה. הדמוקרטיה, השוויון, כבוד האישה ואפילו ההדר הם משרתי כלים הכרחיים לבני מלכים שהתעוררו לפתע אחרי תרדמת גלות, אבל הם רק כלי שרת למטרה הציונית הנעלה של העם היהודי השב לארץ מולדתו מכוח הזכות המוסרית שאין שנייה לה. מכאן הכל מתחיל וזוהי המגמה שצריכה להכתיב את החיים הציבוריים גם היום בישראל. קודם כל מדינת היהודים.
עשור לגירוש המיותר, שלא לומר אכזרי, מגוש קטיף וצפון השומרון, רעיון המדינה הפלשתינית כבר פושט רגל ונותר כמעט ללא קונים. עם זאת, כמו הבדיחה על החתול עם הכנפיים, עדיין נשמעים קולות רבים, רבים מדי, בחברה הישראלית הפועלים נגד הזכות הטבעית למדינה יהודית על מלוא הארץ. בכרסום שקט אך עקבי פועלים כוחות לא גדולים אבל מיומנים לטשטש את הזהות היהודית והציונית. בהיכלי המשפט הם נאבקים על הריסת יישובים ובשדה התקשורתי על השמעת קול נסיגות אחיד.
משימתנו היא לא רק לדבר אלא גם לעשות ולבנות. להבטיח לבנינו שלעולם לא תהיה עוד נסיגה כמו בגוש קטיף, לחנכם שהמאבק על מקומנו תחת השמש ובין כותלי ירושלים לא תם. המבחן היחיד הוא אם נדע לעמוד מול המבחנים באומץ מתוך אמת פנימית או שנבחר בדרך הוויתורים ואובדן הזהות.
ז'בוטינסקי לא חשש לעמוד מול יהודי התפוצות ולקרוא בקול גדול לעליית יהודים לישראל. ז'בוטינסקי לא חשש להעמיד קיר ברזל מול מבקשי רעתנו. אך יותר מכל, ז'בוטינסקי חינך את בני הדור הצעיר, בני חלומו וסברו, להיקהל ולעמוד על נפשם ולבנות את הארץ למען העם היהודי. ללא מורא ופחד, כנושאי אמת היסטורית גדולה.
זוהי מורשת ז'בוטינסקי הנכונה לאתמול, להיום ולמחר.
הכותב הוא ראש ההנהגה העולמית של בית"ר