להגביר את הפיקוח על הרחפנים - ויפה שעה אחת קודם

שני אירועי רחפנים ראויים לתשומת הלב הציבורית והחוקתית, ויפה שעה אחת קודם:לפני מספר ימים התפרסמה בכלי התקשורת בארץ ובעולם ידיעה על אזרח אמריקני מקנטאקי שירה ברחפן שפלש אל תחומה האווירי של חצרו והפיל אותו. להצדקתו הוא טוען שיש בהופעת הרחפן מעל בריכת הרחצה בחצרו משום השגת גבול ופלישה לתחומו הפרטי ולכן "נקט בכל הצעדים העומדים לרשותו" וירה בו להתרסקותו.צודק? בריון? שומר נחלתו? שיפוט לקוי ואצבע קלה על ההדק?

עוד זה מדבר וזה בא: רחפן רב להבי שכזה פלש לנתיב טיסתו של מטוס איירבאס בלגי לקראת נחיתתו בנתב"ג. הכמעט-מפגש הזה התרחש בגובה 4,000 רגל ובמרחק של כ-6 ק"מ ממסלול הנחיתה של המטוס.כשלעצמה, עבירת השגת גבול נחשבת בארה"ב לחמורה ביותר, ומקנה לבעלים החוקי זכויות חזקות להגן על נחלתם. ירי בפולשים היא אופציה ראויה וכבדה בפני החוק,אבל רחפן כזה במרחב האווירי של שדה תעופה פעיל, כזה ש"מסתובב למטוס בין המנועים" ושיכול באיבחת להב לרסק אותו – מי מרשה לו ומה מורשה לו?

הכלים המעופפים הללו, משקלם הנמוך, מחירם הזול ופשטות תפעולם עושים אותם קלים להשגה וזמינים לכל דורש, ובכך מהווים אתגר מסוג חדש לחברה האנושית על כל מגזריה – העסקיים, התרבותיים והפרטיים.בעוד שרחפן המציץ לחצרות האחוריות או לחלונות חדרי השינה בקומה ה-32 הוא בהחלט פלישה מטרידה לחיי הפרט, פלישת הרחפנים לעולמנו בהחלט ראויה למבחן, תכנות והכנה כדי שהשתלבותם לא תהווה גם מפגע סביבתי ובטיחותי. קודם כל בגלל הכמות, שהרי אי אפשר למלא את השמים בגופים מעופפיםשינטרו שריפות ומפגעים חקלאיים, שיעבירו משלוחים, יצלמו אירועי חדשות, ישדרו אירועי אקסטרים, וכו' -בלי שנכתיב נהלים ונגן על עוברי האורח והשותפים הפסיביים.

מה ימנע שימוש פרחחי ועברייני?

ברור לכולם, למשל, מדוע בקרבת שדות תעופה ובנתיבי הגישה אליהם צריך להרחיק את הרחפנים. אחד כזה, שגודלו עושה אותו "בלתי נראה", יכול להפיל מטוס מלא נוסעים בהבל מדחפיו, קטנים ככל שיהיו. הרשויות בעולם עסוקות בהגדרות מיקומם ותנאי הפעלתם של הרחפנים באזורים מאוכלסים יותר ובאזורים מאוכלסים פחות, בקרבת שדות תעופה ובאזורים רגישים מסיבות שונות, והנושא הולך ותופס תאוצה ועיסוק.

ישנן סוגיות סבוכות מבחינה חוקית ובטיחותיות סביב השימוש בכלי הטיס הללו: מי אחראי על אופן תפעולו של הרחפן? אילו נוהלים וחוקים תקפים לנתיבי טיסתו? מה מותר לרחפן שתכנית טיסתו אוטומטית לחלוטין ולזה שהמטיס נמצא אתו בקשר עין רצוף ואחראי על כל פקודה שמועברת אליו? האם יש לחייב רישוי למטיס ולכלי? למי "שייך" האוויר שדרכו הוא עובר – לבעל החצר או לרשות הפדרלית? מה מותר לצלם ולאן אסור להסתכל? איך נבטיח שלא יתנגשו זה בזה? ועוד שאלות רבות ומורכבות מעין אלה.

מאידך גיסא, נחוץ להגדיר איך יאכפו הנהלים, התקנות והחוקים הללו ומי או מה ימנעו שימוש פרחחי, שלא לומר עברייני, בכלים האלו. משום שהתרגלנו לרחפנים נושאי מצלמה, הוכינו בהלם כשיום אחד הופיע בשמים רחפן אזרחי/פרטי חמוש באקדח, שגם יורה. הווריאציות על הנושא ילכו ויתרבו, וגם זו סוגייה כבדת משקל ואתגרית לניהול ויישום.

למי ששכח – כפי שנכווינו קשות ואנו עדיין סובלים מתופעת האופניים החשמליים המסכנת גם את הולכי הרגל על המדרכות וגם את הרוכבים הבלתי ממושמעים, כך גם אנו צפויים לסבל נטול פיקוח מהרחפנים. יש למצוא – ומהר דרך להוריד רחפנים לא ממושמעים לקרקע, לא לאפשר להם להמריא באמצעות לוחמה אלקטרונית, בוודאי בסביבת שדות תעופה. אסור שהמרחק בין בחינת הצעדים לטיפול מחמיר ומיידי יתכווץ בתאונה.

הכותב הואראש המרכז למחקר תעופתי במכון פישר, לשעבר טייס קרב, טייס ניסוי וטייס באל-על