משרד החינוך ובעלי רשתות החינוך משווקים לנו תדמית של "חינוך למצוינות", "חינוך ערכי", "חינוך משמעותי" וכהנה סיסמאות וקלישאות.
בסופו של דבר, לבוגרי מערכת החינוך חסרים הכלים והמיומנויות הכי בסיסיים להישרדות ולהצלחה בחיים. הם בורים בכל הנוגע לקריאת דפי חשבון הבנק ולאופן שימוש נכון בכרטיסי האשראי. הדור הצעיר של ימינו אינו בקיא בדיני עבודה ובזכויות העובד, ואין בידו כל מושג על אודות מהותם של מס הכנסה או הביטוח לאומי. לצעירים אין כיוונים או כלים לקבלת החלטה לגבי בחירת מקצוע; הם אינם יודעים כיצד לנהל תקציב ולמה אסור להיות באוברדרפט.
הרייטינג ההישגי של התיכונים מבוסס על שיעורי זכאות לבגרויות, והמדד הערכי של משרד החינוך אף הוא מתייחס להצלחה במניעת נשירת תלמידים מהמערכת הזו. אך מדוע לא נבחנות בבתי הספר מיומנויות כישורי חיים?
מהי התועלת של טריגונומטריה ואלגברה כאשר אדם אינו יודע איך לנהל את חשבון הבנק שלו, ובעקבות זאת נכנס למינוסים, משלם ריביות ומידרדר למצוקה כלכלית?
מהו בדיוק יתרונם של "הישגים גבוהים" כאשר גם בעלי הכנסות גבוהות מסתבכים בחובות, כי הם לא מבינים איך לנהל את תקציב המשפחה? ומהי משמעותו של המונח "חינוך לערכים", כאשר ערך חברתי כה בסיסי כגון השגת עצמאות כלכלית נפרדת מההורים אינו נכלל בשום סילבוס?
עם פרוס שנת הלימודים אני קוראת לחשיבה מחדש לגבי החזון החינוכי שלנו, ומהם תוצריו המבוקשים. אם אנחנו רוצים שהבוגרים שלנו יידעו לתמרן את דרכם בעולם המורכב, שיידעו ממה להיזהר ולהתרחק, איך לקנות, איך להרוויח ואיך לחסוך – יש להתאים את מערכת החינוך לכך. המערכת חייבת להפנים שחינוך פיננסי הוא הכרחי כהכנה לחיים.
את החינוך הפיננסי יש להעביר בצורה פרקטית ולא תיאורטית, להתאים לאופן שבו בני הנוער מבינים את העולם ולהטמיע כהרגלים בחיי היומיום האישיים ובהווי הבית־ספרי. יש להציב מול התלמידים מודלים להתנהלות כלכלית נכונה, שיראו להם את הדרך להצלחה מניסיונם האישי.
דור העתיד חייב להיות מבוסס על עצמאות כלכלית, ללא אוברדרפט וחובות. חינוך פיננסי בבתי הספר הוא מה שדרוש להבטחת יציבות כלכלית אישית, לקיימות הזוגיות והמשפחה ולשגשוג כלכלת המדינה כולה.
עומדת בפנינו משימה חברתית־כלכלית, ויש לתעדף אותה גבוה בסולם העדיפויות למען קיומה של חברה ישראלית טובה יותר. זהו חינוך חיוני, ולא עוד סיסמה.
הכותבת היא מנכ"לית "חיים בפלוס" ומעבירה קורסים בחינוך פיננסי
