החרם על מוצרי ההתנחלויות לא יביא שלום

70 שנה עברו מאז סומנו מוצרים יהודיים על גבי יבשת אירופה. 70 שנה ולא נלמד דבר. בימים הקרובים צפוי האיחוד האירופי לפרסם הנחיות למדינות החברות בו לסימון המוצרים המיוצרים ביהודה ושומרון, הגולן ומזרח ירושלים. האיחוד תופס את הישובים והמפעלים היהודים מעבר לקו הירוק כבלתי חוקיים, אך הדגיש כי לא מדובר בהחלטה עם גוון פוליטי אלא ב"שירות לצרכן", שמעוניין לדעת שהוא לא תורם ל"כיבוש" הישראלי. לכאורה, החלטה לגיטימית גם אם איננו מסכימים איתה.

אלא שבעולם קיימים מעל ל-200 סכסוכים טריטוריאליים שבמסגרתם לא מרגיש הצרכן האירופאי צורך לנקוט בצעד הדרמתי של חרם צרכני. לא כיבוש טיבט על ידי סין וטבח העם היושב שם, לא כיבוש אגרסיבי ועקוב מדם של גאורגיה שעצבנה את הענק הרוסי (בחצי האי קרים דווקא כן נקטו בסנקציות, גם אם זמניות), לא כיבוש חצי קפריסין על ידי טורקיה ולא איי פוקלנד שנכבשו על ידי בריטניה הנאורה, ממציאת הקולוניאליזם, שאין לה שום קשר היסטורי כזה או אחר עם האיים הממוקמים סמוך לחופי ארגנטינה.

רק ישראל הזעירה, עם שורשים בני אלפי שנים ביהודה ושומרון, עם אדמה עשירה בממצאים ארכיאולוגיים על הישוב היהודי שהוגלה משם בכוח, מעניינת אותם. ישראל הקטנה ולמודת הטרור צריכה, אחרי הניסיון המר של האינתיפאדה השנייה וההתנתקות, לבטוח שוב בשכנינו ובמנהיגם מכחיש השואה ולהצטמצם לגבולות חסרי הגנה.

ולמציאות יש נטייה לציניות, משום שההחלטה תתקבל דווקא בשיאו של גל טרור פלשתיני רצחני שמונע מהמשך ההסתה שמגיע מראש הנחש אבו מאזן, שממשיך לסרב לחדש את המשא ומתן מצד אחד ולדרוש את התערבות העולם מצד שני. כאילו בשביל לתגבר את הטרור באים האירופאים ואומרים לראיס: "אין צורך שתחזור למשא ומתן או תפסיק את ההסתה. אתם תמשיכו לדקור ואנחנו נלחץ את ישראל בכל מקרה. כך תוכלו להגיע לדרישתכם למדינה ללא סיום הסכסוך, באופן חד צדדי, ללא משא ומתן, ללא הכרה במדינה יהודית. או במילים אחרות – תוכלו להקים מדינה, להמשיך לטבוח ביהודים ולהמשיך לצעוק 'כיבוש'", ממש כמו במודל העזתי.

בעולם הצבוע ורווי האנטישמיות של ימינו אפשר מצד אחד לכבוש ולעשוק אחרים, ומצד שני לצעוק חרם על עם שהצליח בדרך לא דרך לחזור לארצו לאחר 2,000 שנות גלות וניסיונות הכחדה אין סופיים.

ההתנגדות לחרם חוצה מפלגות, ולמעט קצוות קיצוניים והזויים ממחנה השמאל ניתן למצוא גם את בכירי האופוזיציה נזעקים כנגד המהלך. גם הם מבינים שמדובר בסנונית ראשונה לחרם על ירושלים ועל ישראל בכלל, בהכתבה בכוח של מהלכים אנטי ישראלים ללא כל התחשבות במצב הביטחוני הרגיש, בהיסטוריה ובצרכים שלנו. לדידם יש צד אחד אשם וצד אחד קורבן כאשר המציאות מורכבת הרבה יותר.

אבל אני יכול להרגיע את מתחסדי אירופה ואת פעילי שלום עכשיו, שאחרי עשרות שנות כישלון ובזבוז משווע של כספי האירופאים, עשויים לחשוב שהפנטזיות שלהם מתגשמות. המהלך הוא בעיקרו סמלי. אם תהיה פגיעה, היא תורגש בקרב העובדים הפלשתיניים ובקרב משלם המיסים הישראלי (כן, גם אתם), שישלם פיצויים לאותם מפעלים דרך מימונים ממשלתיים. למרות שאני מודע לכך שמטרת המהלך היא לא להביא לסיום הסכסוך אלא "לגבות מחיר" ולפגוע, ברור לכולם שהדבר לא יביא לסיום מפעל ההתנחלויות, לא יתרום לחידוש המשא ומתן, ובוודאי לא יביא את השלום. רק משא ומתן יביא לכך, והמהלך שלהם לא ישכנע את אבו מאזן לשוב לשולחן הדיונים, אלא להפך.