מצוקת נוער: לזהות, לסייע, ללוות

התאבדות אפשר להגדיר כמעשה הנעשה במכוון ובמודע, שמטרתו היא לגרום למוות עצמי של האדם, וזאת מתוך תפיסה שזהו הפתרון המוצלח ביותר עבור המצב שבו הוא נמצא. אבל יש גם פתרונות אחרים, גם למצבים המייאשים ביותר.

בעקבות התאבדותה הטרגית של בת ה־13 שלשום, עלה לסדר היום שוב נושא מצוקת בני הנוער. כ־21 אחוזים מבני הנוער דיווחו במחצית הראשונה של 2015 על הופעתן של משאלות/מחשבות אובדניות, או על כוונות כאלה, כאשר ברקע עולים ביטויי דיכאון וחרדה מוקצנים וקושי בגיוס כוחות אגו להתמודדות בריאה עם משימות גיל ההתבגרות ואחרות (גדילה והתפתחות פיזית, דימוי גוף, אובדן של אובייקט מופנם, ספרציה - אינדיבידואציה, קושי/הפרעה בזהות ועוד).

החשיבה הלוגית המופשטת, שמאפיינת את ההתפתחות הקוגניטיבית בגיל ההתבגרות, מקבלת ביטוי שיש בו משיכה של המתבגר לעיסוק במושגים ובנושאים מופשטים כגון זמן, חלל, חיים ומוות בצורה המערבת רמות קונקרטיות ומופשטות. כמו כן, מתפתחת היכולת להתבטא בכתב ולתאר את סערת הנפש ביומן אישי/ביומן רשת/בפוסט ברשתות החברתיות/בווטסאפ.

גיל ההתבגרות מזמן עיסוק מוגבר בשאלה - להיות או לא להיות? אריקסון, שדיבר על השגת זהות כמשימה העיקרית בגיל הזה, מתאר התאבדות ככישלון בגיבוש הזהות החיובית ויצירת זהות שלילית. גורמים פסיכולוגיים נוספים שיכולים לתרום למעשה האובדני הם דחייה, האשמה עצמית ודיכאון, נטייה מוגברת לחוסר זהירות, לאימפולסיביות ולתוקפנות בהתנהגות, פגיעות גבוהה לאובדן של מישהו קרוב ולפגיעה שקשורה לערך ולזהות העצמית.

אצל המתבגר החווה סער ולחץ (כרבע מהמתבגרים) יכולה לעלות התחושה שהזמן אינו מביא שינוי, שההווה נמשך אל העתיד ללא שינוי. אחד הדימויים שעולים בהקשר זה היא ספינה המיטלטלת אנה ואנה בין הגלים כשהיא בסכנת התנפצות, ללא רב חובל על ההגאים.

על הרצף שבין ביטוי/משאלה אובדנית להתאבדות יש להתייחס למרכיב הקונקרטיות - העיתוי, התכנון, הפעולות המוקדמות (כתיבת מכתב, השלה ומסירה של דברים חשובים, שמיטת חובות), הכלי, אם היה ניסיון אובדני בעבר (המנבא הגבוה ביותר), אם היתה פנייה לעזרה, ואם יש מקורות תמיכה בסביבה ושומרי סף.

מול כל אלה נידרש להושיט יד לעזרה. נעניק תחושה שהמתבגר אינו לבד בחוויה הזו, נחזק את בחירתו לשתף ונחמיא לה, נצביע על כוחות שיש בו וננסה לבחון עימו אירוע עתידני אופטימי. נקשיב למרכיב הרגשי של המילים הנאמרות/הכתובות על ידיו, ננסה לשדר שאנו עדים לדבריו ושיש ביכולתנו לשהות עימו בנואשותו ולשמוע את דבריו הקשים. ננסה לעורר מחשבות שניות סביב ההטיה הקשורה במוות, נאוורר ונרגיע וננסה לנרמל את מה שהוא עובר ולחזק את הקשר לרצף הזמן. לכל שלב ברצף הזה יש המשימה הרלוונטית לו עם תו מחיר. ומובן שאחרי ההתמודדות מגיעות רגיעה ורווחה, התקדמות והתפתחות. על סף התהום עוד אפשר לעצור.