דין שדרות כדין דיזנגוף

עם כל החיבה לתל אביב - ויש חיבה עמוקה - פיגוע הירי הנורא שארע ברחוב דיזנגוף, מחדד עוולה תקשורתית עתיקת יומין: הבדלי הסיקור בין המרכז לפריפריה. הסיבות נעוצות בשגרת עבודתם של אנשי תקשורת, קרבה גיאוגרפית ורגשית למרכז, תבניות וסטיגמות שהתחזקו במרוצת השנים. לא רק שבשנים האחרונות אנו רואים עלייה בכמות האזכורים השליליים הנוגעים לפריפריה (94% מהכתבות המקוונות על העיר שדרות למשל, במהלך שנת 2015, הציגו תמונה שלילית-ניטראלית). הסיקור המתייחס לתל אביב נשאר על קנו ואף שודרג. מאז ומתמיד, סוגיה זו העסיקה חוקרי תקשורת שמבקשים להכריע בין טענות שאומרות כי התקשורת מחזקת את החזקים ומחלישה את החלשים. למרבה האבסורד, ההשפעה הכלכלית לא נידונה בהקשר הזה.

תהא זו טעות לטעון, כי אנשי תקשורת אינם ממלאים את חובתם המקצועית. שכן אירועים חדשותיים בד"כ זוכים לביטוי תקשורתי ובהם גם הירי לעבר הדרום. אולם, הנרטיב המוצג הוא שעושה את ההבדל בין הגדלת הפערים הכלכליים והחברתיים בין המרכז לפריפריה לצמצומם.

הדיווחים האחרונים הוכיחו שאף עיר או רשות מקומית אינה חפה מנשקם של המפגעים הארורים. התל אביבים, האשדודים, השדרותים, או הרעננים, כולם ללא יוצא מן הכלל עומדים במרכז השיח התקשורתי כאשר החרב מונחת על צווארם. אולם, בחירת המילים המוצגת בכל אחד מהדיווחים שונה בתכלית.

מספר שעות לאחר הפיגוע בדיזנגוף, ארע ירי טילים לעבר יישובי הדרום. והסיקור למרבה הצער נשאר מדשדש. בו בזמן, אנשי תקשורת נהרו למוקד האירוע בתל אביב. שם החל מרתון שידור ארוך שהביא פרשנות לכל זווית אפשרית. התקשורת התאמצה להראות שהעסקים המקומיים ובעליהם ממשיכים לפעול כרגיל. עורכי חדשות של ערוץ מרכזי, אף הגדילו לעשות כאשר קיבצו יחדיו לריאיון בלעדי בעלי ברים ומסעדות מדיזינגוף על מנת להוכיח שהירי לא משפיע כלל על ההווי התל אביבי.

אין פסול בריאיון - בדיוק להפך. העברת מסר שאומר כי הטרור אינו פוגע במרקם חיינו חיוני מבחינה הסברתית. זו ההוכחה החיה שחיינו נמשכים למרות הכול. לדידי גישה זו צריכה להיות חלק משגרת העבודה של התקשורת גם כאשר מדובר במקומות מרוחקים מאזור חיוג 03. במילים אחרות, דינם של העסקים ברחוב ההסתדרות בשדרות שווה לדינם של אלה בדיזנגוף סנטר בתל אביב. אם תרצו - דינו של פיגוע בתל אביב שווה לדינו של ירי טילים כלפי יישובי הדרום.

מחקרים לימדו שהיקף הסיקור תלוי בגודל האירוע ובחשיבותו. נדמה כי שימור הסיקור במתכונתו הנוכחית מחזק את התפיסה הקלוקלת שלנו ויחסינו לאחר בחברה. בד בבד, כמי שאחראית להעביר מידע לציבור, לחשוף שחיתויות, ובמקרים רבים להיות גורם מחנך, ראוי שמאזנה של התקשורת יהיה שוויוני. צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה, דה פקטו, הוא אינטרס לאומי.

בטווח הארוך, האייטמים התקשורתיים מעיבים גם על יחסינו לכלכלות המקומיות באזורי עדיפות. בהקשר של דיווחים עתידיים בחירום יש לזכור כי למילותיהם של הכתבים והעורכים ונפח הסיקור התקשורתי יש השפעה פעמיים. פעם אחת על אורח החיים של העסקים, פעם שנייה על האווירה הכללית ועל המצב רוח של לקוחות הקצה. דווקא בגלל זה, עלינו לדרוש מרחב תקשורתי חף מסטיגמות. למעננו כצרכני תקשורת ולמען בעלי העסקים.