לפי ההלכה: שוות בין שווים

לצד השמחה הגדולה שליוותה את הבשורה בשבוע שעבר על החלטת בג"ץ להורות למדינה לנסח תקנות אשר יאפשרו לנשים להתמודד על תפקיד מנכ"לית בתי הדין הרבניים, עלתה בי גם תחושת אכזבה. נחמץ ליבי על כך שבכלל היה צורך בפנייה לביהמ"ש העליון על מנת לפתוח את דלתות המכרז לנשים, ולא היה זה צעד אשר צמח מן השטח, מן המערכת עצמה - מערכת שלעיתים נותרת אי שם מאחור וקופאת על השמרים, תוך שהיא מקובעת בעמדתה ועיוורת אל העולם שהולך ומתפתח.

כאישה, יש מצוות ופעולות אשר אסורות עלי לפי התורה וההלכה. איני יכולה, למשל, להשלים מניין, וגם עלייה לתורה היא מחוץ לתחום. אולם אני מסרבת לקבל מציאות שבה יש מי שמבקשים לסגור בפני נשים דלתות אשרה ההלכה הצרופה הותירה בפניהן פתוחות לרווחה.

תפקיד מנכ"לית בתי הדין הרבניים אינו הקרב הראשון אשר אנו כנשים נאלצנו להילחם בו אל מול בתי הדין והמדינה על מנת לעמוד על זכויותינו, ונדמה כי גם לא יהיה זה האחרון. עוד בשנות ה־90 נאבקנו על זכותנו לשמש טוענות רבניות בבתי הדין כבאות כוחם של בעלי הדין. מאז קום המדינה תפקיד זה היה שמור לגברים בלבד ונשים הודרו ממנו לחלוטין, זאת מבלי שהיה איסור או נימוק הלכתי לכך. המניעה התבססה על פרט פורמלי בחוק, שהיתנה את מתן הרישיון לעסוק במקצוע בלימוד כמה שנים בישיבה. אני כאישה יכולתי לייצג בבית הדין הרבני כעורכת דין, אך לא כטוענת רבנית. חזונם של אנשים דוגמת הרב שלמה ריסקין הוביל אותנו לא לומר נואש ולהילחם לשינוי מציאות מעוותת זו. כהיום גם אז היה זה בג"ץ שנחלץ לעזרתנו וחייב את המדינה לאפשר את ההכרה בנשים כטוענות רבניות. והנה היום הטוענות הרבניות הן חלק בלתי נפרד מהנוף של בתי הדין הרבניים, ויש שיתקשו לדמיין מציאות שבה נעדרות הן ממסדרונותיהם ומאולמותיהם.

בשנים האחרונות הגיעו נשים רבות להישגים מרשימים בישראל, הן בעולם הקודש והן בעולם החול. נשים משמשות שרות, שופטות בבית המשפט העליון, רופאות, ואף נגידת בנק ישראל. מציאות זו יוצרת בי תסכול עמוק, שכן לצד הגאווה הגדולה, מתעורר שוב ושוב צורך להמשיך להילחם על זכויות שנראות לכלל הציבור כלגיטימיות ושעבור גברים הן מובנות מאליהן, בעוד לנו הנשים כניסה למערכת בתי הדין הרבניים, ולו בתפקיד מנהלי, היא תקרת זכוכית בלתי חדירה.

אין זה עוזר שאנחנו בעלות תארים אקדמיים, השכלה תורנית רחבה ויכולת אנושית מצוינת. היותנו נשים חוסמת בפנינו את הדרך. איננו מבקשות הנחות, ואף לא אפליה מתקנת. אנחנו מבקשות שבתחומים שבהם ההלכה הטהורה מאפשרת, להיות שוות בין שווים. לעמוד על אותו קו זינוק עם הגברים ולהתחרות באופן ענייני על המשרה המדוברת. על המדינה, על כל ענפיה ומוסדותיה, לאפשר לנו להתמודד על משרות אלו. לא למרות העובדה שאנחנו נשים, ולא משום שאנחנו נשים, אלא משום שאנחנו בנות אנוש מוכשרות וראויות.

הכותבת היא טוענת רבנית ומנהלת ארגון "יד לאישה", המייצג נשים עגונות ומסורבות גט, מבית אור תורה סטון